המתכון הבטוח לחורבן אירופה

מאי 10th, 2012

כניראה שהדגל של צרפת יהפוך בקרוב למשהו דומה לזה...

כניראה שהדגל של צרפת יהפוך בקרוב למשהו דומה לזה...

בעקבות הבחירות בצרפת, יצא לי להתעניין קצת יותר למה שקורה שם, ונוכחתי להבין שגם שם השמאל עומד לחסל את מדינתם, לא רק בישראל! כאן ננתח את המאפיינים ההרסניים של הברית החדשה במערב: השמאל והאסלאם. יש לאותה ברית יכולת להחליש מאוד את המערב, כלכלית, חברתית, בטחונית, וגם זהותית. כאן נעמוד על שני דברים עקרים: המשותף לנו ולהם, ובמקורה של הברית המשונה הזה.

הבת החילונית של הנצרות

כפי שכבר הרחבנו במאמרים קודמים, השמאל העולמי הינו הגלגול החילוני של הנצרות. הקתוליים כמעט בכל העולם כולו נהפכו לחילוניים במעשיהם, אך שמרו במנטליות שלהם מוסר נוצרי חזק, שנקרא היום המוסר השמאלני. שנאה לעושר, לכל הלאומיות, לכח, להבדלים ועוד.

צרפת נקראת "הבת הבכורה של הכנסיה", לכן צפוי למצוא שם אידאולוגיה שמאלנית לוחמנית.

ברית של הפכים ערכיים

האסלאם הוא בעל השקפה דתית ביותר, השמאל, כפרנית ביותר.

האסלאם דוגל בערכי המשפחה, השמאל בעד חיסול מוסד המשפחה (המועמד השמאלני בצרפת לא התחתן מעולם וגם תומך בנישואי סוטים).

האסלאם  דוגל בשלטון חזק מרכזי, השמאל דוגל בהחלשת השלטון המרכזי.

האסלאם בעד ערכים מסורתיים (לבוש..), השמאל בעד ליברליזם ומתירנות.

דת האסלאם דוגלת בטיפול קשוח מול הפשע (במדינות ערב סוחרי סמים נידונים למוות, לגנבים חותכים את היד…), בשמאל דוגלים ברחמנות וסלחנות מול הפושעים.

באסלאם אוהבים את הכח. בשמאל אוהבים את החלש.

עם כל זה, בעולם כולו, השמאל הולך עם הערבים, וזו חידה לא קטנה בעיני הרבה אנשים.

פשוט, האיסלאם מאמין בדברים האלו, בבית. אבל שהוא לא נמצא בבית, אז הוא נהנה מאוד מהסלחנות, מהעדר ענישה, משלטון חלש, מהפריצות שברחוב (בצרפת המוסלמים בקשו שעות נפרדות בבריכה רק לנשים שלהם, לא לגברים…). כך הוא יכול להשתולל ולהשתלט.

פרשת אייזנר הצרפתית

הופתעתי לראות שגם אצלם קואליצית השמאל-הערבית הצליחה לבצע חיסול ממוקד בשוטר מוערך שהרג בטעות מי שנחשב שם "מלך העבריינים". כמו בארץ הם ידעו להפעיל לובי חזק בתקשורת ובבתי המשפט כדי לקבל את מבוקשם. אותו פושע שהחזיק אקדח טעון וכיוון אותו לעבר השוטרים, נורה ונהרג ע"י כדור שקיפץ על הרצפה לפני שנכנס לגבו. אותו מוסלמי נעצר פעמים רבות מגיל 12, וביצע עשרות מעשה שוד, חבלה, אונס, ועוד. בצרפת, השוטר נעצר והוא נשפט על "רצח בכוונה תחילה". ניחם אותי לדעת שלא רק בישראל המוסלמים נהנים מחסינות.

השמאל והכסף

כפי שמורגש אצל עיתונאים רבים בארץ, לשמאל יש קנאה ושנאה גדולה כלפי העשירים. בניגוד לארה"ב ששם אנשים גאים בהצלחתם הכספית, בצרפת ובשמאל הישראלי, זו ממש בושה. כמו כן, מועמד השמאל בצרפת החליט לחייב את העשירים לשלם 70% מיסים ולהגדיל עוד את הסיוע לאלו שלא רוצים לעבוד. כבר לפני עליית השמאל, הצרפתיים משלמים הכי הרבה מיסים באירופה כמעט, עוד יותר מבארץ. לערבים, אין שנאה לכסף כלל, אך יש להם מומחיות להיראות מסכנים, והם ישמחו לכל הטבה נוספת שהמדינה תתן להם. במדינות מוסלמיות, דווקא הזכויות החברתיות אינם מפותחות כלל, אך באירופה, בישראל, הם לא מרגישים בבית, ולכן מותר לדרוש.

מה טוב ליהודים

ברור שצרפת לאחר נצחון השמאל, תהפוך לאדומה ביותר, ולידידה גדולה של העולם הערבי (היא תבנה לכולם כורים גרעיניים), אויבת גדולה לישראל (היא תתמוך בהקמת מדינה פלסטינית חד צדדית באו"ם). אבל מה שטוב, זה שהיא תתרסק לגמרי מבחינה כלכלית. הבטחון האישי ירד עוד יותר והערבים יעשו שם ככל העולה על רוחם, במיוחד כשצרפת תפתח את שעריה לעוד הגירה מאסיבית.  כל העשירים, מחזיקי הכלכלה, יברחו ויהפכו את כלכלת צרפת לעוד פחות תחרותית ממה שכבר עכשיו. לא אוהבים לעבוד יותר מדי שם. דירוג האשראי של צרפת ירד לדעתי בעוד פחות מ-4 שנים. ובאופן כללי צרפת תיחלש באירופה ובעולם כולו. אם כן, למרות השנים הלא פשוטות שמחכות לישראל בגלל האויב החדש שהיא תקבל במועצת הביטחון, אפשר בכל זאת להתנחם בזה שהאויב הזה יאבד מכוחו בדיוק במקביל לעליית עוינותו לעם ישראל.

מלך יהודה ושומרון

מאי 1st, 2012

הציבור לא ער לעצמת הסמכויות שיש לאיש אחד ביו"ש. לא פחות מדוד המלך

הציבור לא ער לעצמת הסמכויות שיש לאיש אחד ביו"ש. לא פחות מדוד המלך (תמונה ווקיפדיה)

אזרחים רבים בעולם, מעדיפים שלטון דמוקרטי על פני שלטון אחר. הסיבה העיקרית לכך אינה היכולת לבחור את מנהיגם פעם בכמה שנים, אלא בעיקר בשל פיזור השלטון שבו. זה מאפשר חירות לאדם הפרטי, ומונע ממושל להשליט את רצונו על ההמון בצורה גורפת מדי. בדמוקרטיה השלטון מבוזר דרך אלפי אנשים וגופים שונים, שנבחרים בצורות שונות. גם מערכות רבות שומרות אחת על השניה.

מסתבר שיהודי יו"ש חיים כיום, אולי ללא ידיעתם, תחת השלטון הריכוזי והטוטאליטרי ביותר שקיים כנראה, בכל מזרח התיכון.

הסמכויות העירוניות:

באף מדינה, ראש הממשלה לא מחליט על מה שקורה בתוך עיר. הוא לא זה שמאשר כניסה של אזרח לתוך ביתו. בנית שכונה נעשית ע"פ חוזה בין קבלן לרשות העירונית או ע"פ תוכנית מתאר שהוחלט עליה ע"י שר השיכון או התשתיות. גם בסוריה, הנשיא לא בודק או מקפיד על כל בית שנבנה באיזו עיר שהיא. בארץ, הדבר נכון בתאוריה, וליהודים בלבד, כי אין שום קשר בין תוכנית המתאר למציאות בכפרים ובערים הערביים. גם טייבה, גם אום אל פאחם נבנו ללא סמכויות כמעט, מחוץ לתוכנית המתאר, אבל אריאל שרון שהיה זקוק לקולות הערבים בליכוד, הכשיר את כולם בדיעבד.

ברוב מדינות העולם (איפה שיש מצלמות…) ממשלות לא אוהבות לגרש אזרחים מבתיהם בכח. זה לא מצטייר יפה. משום כך היה חשוב כ"כ לשרון, ואחריו לנתניהו וברק, להרגיל את הציבור היהודי לעזוב את ביתו בלי מאבק, מתוך זה שהם מנגנים על הממלכתיות שלהם. (בציבור הדתי, זה עובד הכי טוב). ממשלות לא מסוגלות לבצע צעדים גדולים מדי נגד אוכלוסיה אזרחית. זה חלק מחירות הפרט בדמוקרטיה.

סלילת כבישים - תשתיות

הממשלה לרוב לא עוסקת בסלילת בישים אלא שר התשתיות מתכנן אותם בחוץ לעיר, והמועצות מתעסקות בתחום השיפוט שלהם. לראש ממשלה אין בדרך כלל קשר לנושא חוץ מ"פרוייקטי על" כגון כביש 6, והאיילון. ביו"ש, שר הביטחון יכול לסלול או לעצור כל סלילת כביש חדש, ללא מתווכים, ללא אפשרות לערער, ובלי צורך לנמק את החלטותיו. ("צורכי ביטחון" או "החוק", תמיד עובד).

השכלה גבוהה

בכל מדינה, אין איש אחד שמחליט על הקמת בית ספר או אוניברסיטה, ובוודאי לא על תוספת של כיתת לימוד. אלא הדברים נסגרים בוועדות רבות, בעירייה, והרבה מתוך יוזמות אזרחיות פרטיות שמקבלות אישור לאחר הקמתן (כך בגני ילדים פרטיים למשל). ביו"ש, אי אפשר לפתוח אף כיתת לימוד, ללא אישור של ברק והמנהל האזרחי. גם הסטטוס של מכללת יו"ש באריאל כאוניברסיטה טורפד ע"י ברק, מאחר שהחוק האזרחי לא חל בעיר אריאל אלא החוק הצבאי, ולכן למועצה אין סמכות שם.

מינויים:

ע"פ החוק, אלופים צריכים להתמנות תוך החלטה משותפת של הרמטכ"ל ושר הביטחון. האיש החזק ביותר והמשפיע ביותר עבור עתיד היהודים הוא אכן אלוף פיקוד המרכז. גם כאן ברק בחר לבדו בקצין שזכה לתואר "הקצין השמאלני ביותר שצה"ל הכיר" לתפקיד, ללא הסכמת הרמטכ"ל. יו"ר המנהל האזרחי, הוא גם מינוי של ברק וגם היועץ המשפטי שלהם. יחד, הם עמלים על נישול כמה שיותר מתנחלים מאדמתם והקמת ערים ערביות חדשות בשטח.

הרחקה וצווים מנהליים:

הסמכות היותר גדולה שיש לשר הביטחון, שקיימת בצורה תאורטית בכל מקום, היא השימוש בתקנות לשעת חירום (הקיימות מימי המנדט הבריטי) המאפשרות לסמכות הצבאית לעשות כל דבר כמעט, ללא משפט, כולל מעצר מנהלי, הרחקה, ועוד. אלוף פיקוד המרכז חותם על הצו, ואיש אינו יכול לערער עליו, ללא משפט. שלילת החירות הזאת איפשרה בעבר לעצור מחבלים שהיה קשה להפליל אותם ללא חשיפת סוכנים שפעלו מתוכם. אך כיום שר הביטחון משתמש בכלי הזה בעיקר נגד יהודים, לא כלפי  אנרכיסטים.

פקידים שהם כולם חיילים

רמת הציות של חיילים גבוה בהרבה מרמת הציות של אזרחים. בנוסף, חלק גדול מהחיילים משוכנעים שבזמן שהם ממלאים פקודות, הם עושים את טובת המדינה, גם אם הם הורסים אותה, ורק ממלאים את תאוות ההרס של "המלך" וסגניו. אין אירוניה סיפוק וניצחון יותר גדולים, עבור אנשי השמאל לראות את חובשי הכיפה מגשימים בעצמם את האידאולוגיה שלהם. זה מתווסף לרשימה הארוכה שבשלטון "מלך יהודה ושמרון".

הצדק: חוק אזרחי ולא צבאי

אנשי ימין רבים סבורים שבאמת יש לברק יותר מדי כח, ושלכן יש להפקיע סמכויות ממנו בנושא ההתיישבות. כאילו נתניהו רוצה אך לא יכול. האמת שנתניהו יכול הכל: דרך וועדות, החלטות ממשלה, החלטות "השמיניה", "צוותים מיוחדים", וחוקים. והוא גם עושה, רק בכיוון ההפוך. אבל זה מאוד נוח לו שאנשי ימין ימשיכו להאמין שהוא ציוני וימני. גם בני בגין משתמש עד הסוף בתדמית העבר שלו כאיש ימין. הם עדיין טוענים שזה לא אשמתם, אלא אשמת ברק, הבג"צ, היועץ המשפטי, האמריקנים, האירופאים, הגרעין האיראני, מחיר הקוט'ג ומה עוד?

לכן הפתרון הצודק, הוא להפעיל את החוק הישראלי על ישובי יו"ש, כדי להפוך את האזרחים שם לשווי זכויות עם אחיהם שבתוך הקו הירוק. הדבר יצמצם בצורה משמעותית את ריכוזיות השלטון שם. זה כנראה לא יקרה בכנסת הנוכחית, שטרם קמו בה חברי כנסת שמסוגלים להדיר את שנתו של ראש הממשלה, מתוך רצון לקיים את מצע מפלגתו.

הטובים, הרעים… והממלכתיים

אפריל 11th, 2012

גם בחיים, אין רק טובים ורעים... (תמונה וויקיפדיה)

גם בחיים האמתיים, זה לא רק טובים ורעים... (תמונה וויקיפדיה)

שמעתי פעם ממו"ר הרב אליהו זייני שהאנשים היותר מסוכנים לחברה הישראלית הינם האנשים הטובים והנחמדים. אותם אנשים תמימים שאינם אוהבים את האלימות, את המאבקים, אותם אנשים שמחפשים את הטוב בכל מקום, ומוצאים אותו. אותם אנשים מלאי אהבת ישראל, וממלכתיות, עשויים להיות האנשים היותר מסוכנים במצבים מסוימים. תמיד אפשר יהיה להשתמש בתכונות האלו שלהם נגד כל דבר קדוש גם בעיניהם. כך עבדו בהצלחה רבה על הרבנים הממלכתיים בהתנתקות, כך פעלו בגין ואנשי משרד ראש ממשלה נגד אנשי מיגרון.

קודם כל להבהיר שיש הטוב ויש הרע.

יש קודם כל לפסול מספר תפיסות מוטעות של מוסר שהורסות את העולם כולו: גם הפוסט מודרניסטית שבה אין טוב ורע, גם את שיטת ה'יין והיאנג' שלפיה, אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. (אין שום רע בלעשות מצווה למשל).

גם לא בגרסות היהודיות שלה, מהשבתאות, עד להבנה לא נכונה של דברי הרב קוק.

בתפיסה היהודית, אם זה נכון שלרע יש תפקיד בעולם (ה' "בורא רע"), זה דווקא קודם כל לעורר את כוחות הטוב שבאדם כדי לסלק אותו (אורות, עמ' נה), ואם אחרי כן, נותר עוד רע בעולם, זה בדיעבד, ולא אף פעם לכתחילה, שנמצא לו משמעות.

אדם שרואה רק את הטוב, עלול, אם הוא לא חונך בצורה נכונה (זה לרוב..) לא להיות מסוגל להילחם על האמת שלו. כך אמר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "הבעיה של הכיפות הסרוגות שהם לא יודעים להילחם על הערכים שלהם". זו, בניגוד לשמאלנים, לחרדים, ולהבדיל לערבים. כל אחת מהקבוצות האחרות משוכנעת שהיא צודקת, והיא לא רואה את הטוב שבשניה, להיפך. רק את הרע, זה נותן לו כוחות להילחם בשלו. ובדרך כלל גם מצליח די טוב.

להפסיק להאשים את הבג"צ ואת השמאל, ללכת למקור

פעם בכמה שנים יש בחירות בישראל. שם בירושלים, יושבים האנשים שביכולתם לשנות כמעט כל דבר במדינה חוץ ממזג האוויר. הם יכולים לחוקק כל חוק שמשנה מחר בבוקר את סמכות בית המשפט העליון. הם יכולים לא לפחד מהתקשורת, הם יכולים לחזק או להחליש את האויב הערבי. הם יכולים לבנות ולהרוס, לעצור (בדרך כלל יהודים), ולשחרר (בדרך כלל מחבלים). לימין רוב מוחץ בכנסת, כך העם בחר. וזה לא ממש נראה בשטח.

מתוך המחנה הלאומי קמו יוזמות רבות להגדלת חוסן המדינה. כולן נבלמו ע"י ראש הממשלה. לעומת זאת הוא קידם יוזמות מפתיעות, את כולן ניתן להסביר:

- בשם הדמוקרטיה (פסילת חוקי מימון זר לעמותות)

- בשם הכבוד לבג"צ: (דחית 4 חוקים שונים להכשרת מגרון)

- בשם צה"ל: רדיפת אנשי הגבעות (אחרי האירוע בחטמ"ר אפרים)

- בשם שלמות הקואליציה (מעצרים מנהליים)

- בשם החוק: הרס מאחזים.

- בשם החמלה: אי הריסת כפרים ערביים בלתי חוקיים.

- בשם הצדק: חלוקת מאות אלפי דונמים בחינם לבדואים, מלכי ושודדי הדרום.

- בגלל הסכנה האיראנית: כל מה שנאשר, או כל מה שרוצים.

השלטון: לא רק כבוד אלא גם אחריות מוסרית

זו זכותם של אנשי הבג"צ להיות שמאלנים, להילחם נגד כל קודש ולאומיות בישראל, הרי מרשים להם. הממשלה, (גדעון סער למשל) נתנה להם את הרוב הדרוש לכך בוועדה למינוי שופטים.

זו זכותם של הארגונים הפרו-פלסטינאים לפעול בעוצמה נגד קיום המדינה היהודית. הרי החוק מרשה להם. צה"ל והמשטרה מגנים עליהם, בכל עימות נגדם.

אי אפשר לבוא בטענה לשמאלנים ולשונאי ישראל לרצות להרוס את הערכים הלאומיים והרוחניים בארץ, זה מה שהם מאמינים בו.

הממלכתיים שבליכוד וגם בהנהגה הרבנית, מהווים בדיוק לשון המאזניים המאפשר לשמאל לשלוט ללא הפרעה במדינה, למרות הבחירות.

ולכן, אפשר לבוא בטענה לאלו שבכוחם להילחם ולא עושים זאת. הם באמת מועלים בתפקידם, אמנם הם מאמינים בטוב. מה שבטוח, אין מקומם לא בכנסת ולא בממשלה.

כמה טעויות בסיסיות בתפיסת המציאות של ישראל - הדלק כמשל

מרץ 27th, 2012

בעזה, מחסור בדלק. בישראל, הבעיה נמצא דווקא בשכל...

בעזה, מחסור בדלק. בישראל, הבעיה נמצא דווקא באזור השכל...

שבוע שעבר  פרץ משבר בין ערביי עזה למצרים ואלו החליטו לסגור להם את ברז הדלק והגז. אבל מי שהפתיעה וחילצה דווקא את אנשי החמאס מהבור, זו דווקא ממשלת ישראל שהחליטה להזרים כמה מאות אלפי ליטר של דלק וגז לפטירת המשבר שם. איך ממשלה בישראל מגיע להחלטה אבדנית כזאת? ננסה לחדור למוח הישראלי החולה שדחף להחלטה הזאת.

"העם לא אשם, רק הממשלה" - הם טוענים

קיימת סברה בישראל, שמה שהיא מכנה "העם הפלסטינאי" אינו אויב שלה, אלא רק חלק ממנהיגיהם. כאילו המנהיגים צמחו לבדם מהאוויר והם אינם קשורים כלל לאזרחיהם. כאילו "גדלים" שם מחבלים, מין עשבים שוטים, ואלו אינם מייצגים כלל את האוכלוסייה הערבית השקטה והנורמלית. בזה השמאל הישראלי (ומתוכם חלקים גדולים של הליכוד) חי בצורה מנותקת לגמרי מהמציאות. האוכלוסייה הפלסטינאית מזדהה בהמוניה עם מה שהם מכנים "התנגדות" חמושה. הם רואים בירי על מטרות צבאיות ואזרחיות  דבר לגיטימי ומוסרי.

התפיסה הכושלת - "עוני מביא טרור - כלכלה תעצור אותו"

אחת מאבני היסוד של הסכם אוסלו, בנויה על אי הבנה עמוקה של החשיבה הערבית, הרגש הדתי שלה, ומסירות הנפש שלה. עד היום, סבורים תומכי אוסלו שכל בני אדם זהים במנטליות שלהם. כולם חושבים (כמותם), שאין דבר כזה ערכים ואמונה אלא רק הכלכלה, הפוליטיקה ומשחקי השלטון, הם הם, המניעים את כל מהלכי העולם. לא היה אף פעם מחסור במתנדבים שמוכנים להיות בקו ראשון מול צה"ל, או להתאבד באוטובוס ישראלי מסביר ראש מנגנון טרור ששוחרר, אלא דווקא גיוס הכסף למשפחות המתאבדים הוא הגורם שעיכב בכמה שנים את תופעת המתאבדים. השמאל הישראלי וחלק גדול מהעם עדיין סבור שחיזוק כלכלת אוכלוסיה עויינת  יביא להפיכתה למערבית וחומרנית כמוהו. בפועל, בדיוק ההיפך קרה: לפני אוסלו, לערבים היו רק אבנים, סכינים ומספר אקדחים. לא הייתה להם הכרה מצד אף מדינה בעולם כמעט, ומדינת ישראל הייתה הרבה יותר "מקובלת" בעיני העולם. הממשלות שלנו הפכו אותם לעשירים יותר (בכמה מאות אחוזים), חזקים יותר, מקובלים יותר, נחושים יותר, ויעילים הרבה יותר נגד ישראל. ואם זה נכון, שמספר ה"מוכנים להתאבד" עולה כשיש רעב, הם מהווים רק את הקצה האחרון של שרשרת הטרור שמקורה במימון וביסוס הישות הפלסטינית דווקא.

עוד טעות - "הטרור הוא האויב"

לאכזבתם של אלו שעדיין חולמים על שלום או אפילו על שקט, הערבים אינם רוצים אלא את השמדת המדינה היהודית. הטרור הוא אמצעי חשוב כדי להביא את עם ישראל להיכנע להם (כך הם סבורים). אך הוא רק חלק מהמלחמה הכוללת נגד קיום ישראל כמדינה. המאבק עובר דרך התקשורת, הפוליטיקה הבינלאומית, לחצים על ישראל ועוד. ה"פלסטינים" מהווים את הסוס הטרויאני טוב ביותר והמועיל ביותר שהומצא ע"י העולם הערבי, והכללי נגד קיום מדינת ישראל. רק צריך לסייע להם, והם יטפלו בשאר. אני מבין את שונאי ישראל לשיטתם, אבל ממשלות ישראל, למה לכן? האויב אינו הטרור אלא אותם פלסטינים הם האויב. שרים וחכמים בממשלה עוד מסרבים להכיר בזה, כי זה מחייב אותם לפעול 180 מעלות הפוך ממה שהם סברו ופעלו כל חייהם.

המסקנה: לנהוג בדיוק הפוך מעכשיו

ממש בזמן שהופגזה ישראל ע"י מאות טילי גראד למיניהם, המשיכה ממשלת ישראל את הצגת תאטרון האבסורד שבה היא מזרימה אלפי טונות של מצרכים לעזה, עשרות מיליוני שקלים במזומן וגם דלק. בזמן המלחמה ממש, פצצת מרגמה הצליחה לפגוע במעבר כרם שלום, שם עמדו מאות משאיות של "סיוע הומניטרי לתושבי עזה", כמה משאיות ניזוקו. מדינת ישראל ממשיכה (אפילו בעזה, לא רק ביו"ש), להגדיר את העזתים כראויים לחמלה בזמן שהיא נלחמת רק ב"מחבלים" או מקסימום ב"חמאס". אבל כדי "לשכנע" את האויב להפסיק לירות על ישראל צריך להסביר לו בשפה שלו, זאת אומרת ע"י לחץ צבאי וכלכלי, עד שהמחיר הבינלאומי של הלחץ כבר לא ישתלם לישראל.

כנראה שמי שנתן ית' לעם ישראל את מצוות פרשת זכור, ידע שדווקא עמו לא יודע לנהוג בקשיחות כלפי מבקשי השמדתו, ולשם כך היה צריך לחוקק לו את זה באותיות קידוש לבנה בתורה עצמה.

איראן: לתקוף את הכורים לא יספיק

מרץ 23rd, 2012

נתנז: אחד המטרות הידועות מראש משני הצדדים. (תמונה וויקיפדיה)

נתנז: אחד המטרות הידועות מראש משני הצדדים. (תמונה וויקיפדיה)

בכל התקשורת מדברים על אפשרויות תקיפה שונות של הכורים האטומיים באיראן. אם מדינת ישראל חפצה חיים, היא צריכה לגרום להרפתקה האיראנית להיות האחרונה מסוגה באזור, וניסיונות תקיפה של הכורים, גם אם יצליחו עלולים לא להשיג את המטרה.

בעקבות איראן, כולם רוצים כור גרעיני אצל הערבים

מצריים, ירדן (בעקבה, כדי שישראל לא תתקוף!), לוב (תוצרת צרפת), עיראק, תימן, מרוקו, כווייתבחרייןסודן ועוד מדינות ערב אחרות, התחילו הקמת כורים גרעינים בשטחם. אחרי הקמת הכור, יצירת הפלוטוניום לצורכי פצצה היא לא ניתנת לעצירה. מדינות ערב הוכיחו את חסר היציבות שבהם, והנטייה לכיוון הפונדמנטליסטי גם נרגשת שם חזק. לכן, נשק אוטמי אצלם מהווה איום ממשי לישראל וגם לעולם כולו. אם העולם היה קצת יותר בוגר הוא לא היה בונה לכל אחד כור.

יכולות איראן:

יש לה כ-160 מטוסי קרב די מיושנים, שיוזנקו מיד לאחר גילוי המטוסים הישראלים (מעל שעה וחצי טיסה עד לשם!).

היחס של 1 נגד 4 מטוסים לא נראה מוגזם בתסריט הזה, והוא גם אפשרי עבור חיל האוויר הישראלי, לאיראן 70 מיג-29 המקביל לF-15, אבל בלי השיפורים הישראלים (יותר מ-200). (טילי AARAM יכולים להוריד מטוסים עוד לפני שהם נצפים במכ"ם המטוס למשל).

חיל הים: 19 צוללות ננסיות (קשות לזיהוי), 3 צוללות רוסיות מודרניות (סוג "קילו"), ועוד כמה עשרות ספינות מלחמה נוספות. ברור שההתמודדות שם תהיה בעיקר מתחת למים.

הנ"מ: איראן השקיע מאמצים אדירים בתחום הזה בידוע שהיא צריכה לעצור מטוסים ישראליים שינסו לתקוף מטרות שלהם. שם נמצא המפתח להצלחת המבצע: האם המטוסים ישראלים יעמדו נגד אש הנ"מ של האויב?

יש לדעת שאיראן רכשה מכ"מים וטילים חדשים מרוסיה, צרפת, סין ועוד, וגם לא הכל ידוע ע"י המוסד.

היעדים העיקרים של המלחמה צריכים להיות:

1)      להשמיד את היכולת לייצור פלוטוניום ואורניום מועשר (טכנית אפשר רק לעקב ל-2,3 שנים).

2)      להרחיק חלומות השמדת ישראל באזור לשני עשורים לפחות, מכל משוגעי האזור.

3)      לנטרל את הרצון של מדינות נוספות להשקיע באנרגיה הגרעינית.

4)      להשפיל את צבא איראן בתבוסה מוחצת, כדי לשכנע את האזור, שישראל לא חלשה כפי שהיא משדרת.

מסקנה: מהו ניצחון?

חשוב מאוד להפיל לפחות חצי חיל האוויר האיראני, ולהטביע כמה שיותר ספינות וצוללות. וזאת ללא אבדות מצד הישראלי כמה שאפשר. אך זה לא יספיק: יש להחזיר את איראן 20 שנה אחורה מבחינה כלכלית. לפוגע בכל התשתיות היקרות שבהם, בכל תחנות הכח, בכל תשתיות הגז לצורך פנים (75% מהחשמל). בתעשייה הכבדה (יצור מטוסים, מכוניות, ספינות, צוללות…).

כל מנהיג שיבוא אחרי מחמוד אחמדינג'אד, יצטרך כמה שנים טובות כדי לבנות מחדש את הכל, ובמחיר רב.

סוריה, קצת סדר בבלגן

מרץ 22nd, 2012

לאסד, יש בעלי ברית שצריכים אותו עדיין

לאסד, יש בעלי ברית שצריכים אותו עדיין

כל יום נהרגים עשרות עד 200 אזרחים בסוריה והעולם שותק. כדי להבין את מה שקורה שם, יש לדעת את מאפייני הצדדים מעבר לחזית בחומס. מצד המורדים ניצב העולם המערבי, שלא מגלה יותר מדי יוזמה כדי להציל אותם.

מצד אסאד, ניצבים אירן ,חיזבאללה, רוסיה, סין, שדווקא פעילים, כל אחד בדרך שלו, בצד אסאד.

הצביעות של הליגה הערבית

הליגה הערבית הבינה שהיא צריכה לשחק בשני הצדדים:

-          מצד אחד, הם רוצים להיראות נאורים, ולגנות את כל הטבח שמתבצע שם (למרות שברור שכל אחד מהם היה נוהג בדיוק באותו אופן באותו מצב).

-          מצד שני, הם לא מעוניינים לעוד נפילת שלטון במדינה מוסלמית, דבר שיכול לחזק את תופעת הדומינו ששוטפת את העולם הערבי כולו.

לכן, הם עשו בדיוק את שניהם: הלכו, ראו, "גינו", וחזרו הביתה, ללא התערבות, הם היו מעוניינים שהכל יירגע, אבל בלי מהפכות.

סיכוי קלוש של מורדים לנצח

המורדים, לא יכולים להתארגן בבסיס של מדינה שכנה, וגם לא בים. סוריה הצליחה להרתיע את טורקיה.

צבא סוריה הסדיר מגויס כולו במאמץ. גם אם מיושן הוא בעל יכולות גדולות בהרבה מכל המורדים ביחד. החשש של אסאד מצד הצבא שלו, זה דווקא עריקות שמתבצעות עקב הסירוב של העם הסורי להשתתף במלחמת אחים, לכן, הוא נעזר בכוחות זרים שאין להם בעיות מהסוג הזה:

החיזבאללה שלח שני גדודים של יחידות עילית משלהם.

אירן שלחה לשם גנרל שהצליח לדכא את המרד האזרחי בארצו, מלווה ב-15000 חיילים. אלו באים לחלץ את אסאד, ולהם אין שום בעיה להרוג ערבים סונים שמתנגדים לאסאד.

רוסיה שלחה מומחים צבאיים כדי לסייע לאסאד. להם ניסיון רב במלחמה נגד אוכלוסיה אזרחית. מעבר לאינטרסים העמוקים שרוסיה יצרה באזור הזה נגד ישראל וארה"ב, נמצאת כעת בסוריה כמות לא מבוטלת של נשק רוסי מודרני שהיא לא מוכנה שיגיע לידי ישראל או ארה"ב.

המורדים עדיין מחכים לסיוע מערבי. אלו עדיין מחכים לאישור האו"ם, שגם לא יגיע.

למה צרפת לא עושה מה שהיא עשתה בלוב

מלחמה וצדק הם שני מושגים שנפגשים לעיתים רחוקות בלבד. כזכור, העולם כולו נזעק להצלת כוויית ולא נחלץ לעזרת קורדיסטאן שגם היא נכבשה ע"י אותו שלטון עיראקי כמה חודשים לפני כן. אומנם מלחמה ונפט הם קשורים הרבה זה לזה. צרפת חתמה על קבלת 35% מהנפט הלובי עם מנהיגי המורדים לפני כניסתה למלחמה, כאן בסוריה, אין הרבה נפט או מינרלים אחרים. לכן, הממשלות לא ממש רואות דרך להפוך את עסק המלחמה לרווחי.

למרות הטבח, לא פשוט לבחור צד

העולם המערבי, כדרכו, הלך על פי עקרונות המוסר הנוצרי שלו: מי שהותקף וסובל, הוא הצודק. מנהיג שטובח בעמו הוא בטח רשע. לא שהדבר מופרך במקרה הזה, אבל לא כל מרד מוצדק, ולא כל מיעוט נרדף גם צודק.

כמו בכל מדינת ערב שלקתה בתסמונת "האביב הערבי", האופוזיציה היחידה שקיימת בכל משטר חילוני דיקטטורי תמיד הייתה דתית. ולכן, בכל המדינות הערביות שמשטרן התחלף בשנה האחרונה, בחר העם במפלגות דתיות, זאת בנוסף למגמת ההתקרבות לערכים הדתיים בעולם כולו. הם  תמיד היוו מין אלטרנטיבה סמויה לשלטון. גם כאן, התושבים הדתיים של חומס המופגזת כל יום, עשויים, אם הם ינצחו, להביא לשלטון דתי משלהם.  אבל מה שבטוח, הוא שסוריה של המורדים תתרחק כמה שאפשר מאירן ומהחיזבאללה ותחפש בעלי ברית אחרים באזור, ואולי תנסה להתקרב למערב (דבר שיחליש מאוד את אחיזת רוסיה ואיראן באזור). אם הדבר יקרה, תוך 3 שנים של שקט בגבול, ממשלת ישראל תשמח סופסוף לשבת עימם כדי לתת להם את רמת הגולן. בגלל זה, אני לא בטוח שאני רוצה שהמורדים ינצחו.

הדבר היחיד החיובי בכל מה שקורה כאן, הוא ששוב מתגלה צביעותו של העולם ובעיקר האו"ם, מול הרג יום-יומי של אזרחים, כשלובשי המדים, הפעם, לא מדברים עברית. הכתם הזה על האו"ם לא יינקה כל כך מהר, ועל ישראל לא לשכוח את זה.

על ביטול חוק טל

פברואר 29th, 2012

איך נגרום להיפגש בעוד מקום חוץ מהכותל...

איך נגרום להם להיפגש בעוד מקום חוץ מהכותל...

אחרי ביטול חוק טל עיינתי בתגובות הפוליטיקאים, חיפשתי אחד (שאינו חרדי) שלא אמר בדיוק מה שהתקשורת רוצה לשמוע, והיה לי קשה למצוא. שוב חשבתי עד כמה חסרים אנשים אמיצים, בעלי חירות מחשבתית, שלא מגישים תגובות מבושלות מראש ע"י העיתון של המדינה. גם לא במחנה הלאומי. לא ראיתי אותם מוחים על ביטול חוקי הכנסת ע"י בית המשפט, בלי שאיש מהם נבחר ע"י העם.

מהלך טקטי שקשור לשנת הבחירות

כל המהלך הזה, מטרתו להביך את הציבור החרדי, את הקואליציה, את הליכוד ובסופו של דבר להגדיל את קרנו של יאיר לפיד ושאר מפלגות השמאל שיצאו נגד כל הסכם חדש שיגיע עם הציבור החרדי. להביא את נושא הבחירות מסביב לשיווין הנטל, זה להכניס את הליכוד והמחנה הלאומי למגרש שלא נוח לו, הרי המפגלות החרדיות הינן השותפות הטבעיות שלו לקואליציה. זה חכם, וזה עובד. כרגיל הימין לא קולט ומגיב לא נכון.

להוביל ולא להיות מובל

התלמוד מעז להצהיר שבישראל קיים "תיקו" ביחס להשפעה ההדדית שבין המנהיגים הפוליטיים והעם. מצד אחד מנהיגים רוצים להיות נערצים ולהיבחר, ולכן קיימת בד"כ אצלם חולשה להגיד מה שלרוב העם נוח לשמוע כרגע. מצד שני, הם מסוגלים להשפיע על דעת הקהל ע"י אמירה ברורה ואמיצה, גם כשזאת לא נמצאת בקונסנזוס, ודרך זה  להשפיע על אותו הקונסנזוס.

למשל, בליכוד אלו שהתנגדו לתכנית ההתנתקות הכ"כ פופולארית בזמנה, זכו לתפקידים בכירים בעידן "ההתפקחות".

אחרי חודשים של הסתה לשנאת החרדים רק האיחוד הלאומי, משה פייגלין, ומוצעת יש"ע ("ישראל שלי") העזו לצאת נגד קמפיין השנאה. אחרים בימין השתתפו או שתקו. לצערי, גם חברי כנסת לאומיים שבליכוד לא קלטו את המלכודת והגיבו ע"פ תוכנת YNET האוטומטית.

צביעות מאבקי השמאל:

השמאל לא מאמין בשום "שוויון הנטל" (איפה ההפגנות שלהם בעד הגיוס בתל אביב?), הוא גם לא "אוהב" את הצבא במיוחד, (הם מעדיפים להגן על הערבים בד"כ), גם לא את מוסדות השלטון (הרי בעולם כולו השמאל בעד הפרט ולא הממסד, גם בישראל), גם לא מכבד את הנשים (הרי לגיטימי אצלם למכור מקרר ע"י אישה לא צנועה), אלא הם משתמשים באהבה, ובכבוד שרוב העם מקנה לערכים האלו כדי להמשיך להשליט כאן את הערכים הליברליים שבהם הם מאמינים, על החברה כולה.

לצערי, רוב הציבור אינו מבחין בזה והוא נופל שיטתית בכל פח שהשמאל טומן לו. הוא רוקד על פי החליל השמאלני, בתווים המוכנים מראש של הסדר הציבורי.
המאבק בחרדים:

הדבר האחרון שמעניין את השמאלנים, זה שהחרדים ילכו לצבא, להיפך! הם עושים הכל כדי להוציא אותם משם כדי שיוכלו לנגח אותם ע"י זה. גם לא מעניין אותם מה קורה בקווי האוטובוסים שהוקמו ביוזמת אגד ומגיעים אך ורק לשכונות שלהם, הרי הם קיימים שנים רבות בלי שזה הפריע או עניין אף אחד.

כמו כן, ברור שמטרת החלוקה נשים אחורה וגברים קדימה אינה אלא צניעות (גם אם מוגזמת). הם עשו מזה "הדרת נשים".

מה שמעניין את השמאל, זה להילחם בקודש ובלאומיות: וכדי להילחם בקודש, יש להכות בחרדים, הרי אלו מרימים את דגל הקודש (כרגע) בחברה הישראלית, אלו מוכנים כדי ללמוד תורה, לחיות בעוני. וכדי להילחם בלאומיות, יש להכות בסרוגים ובמתנחלים. החוקים הוכיחו את עצמם, והם פועלים יפה על דעת הקהל.

הפחד מהצבא

השבוע, התבטא מנהיג חרדי במלים האלו: "הסיבה היחידה שרוצים לגייס חרדים לצבא, היא כדי להחזיר אותם בשאלה". מה לעשות שהוא צודק? הרי כואב מאוד לאליטות, שהן מצליחות להפעיל בשלט-רחוק את המוח של 80% מהיהודים, דרך הטלוויזיה ו-YNET. אבל ישנם אנשים שהם לא יושבים להם בסלון, ובאתרים השמאלנים. בצבא, הם מקווים לשבור את מסירות הנפש שלהם עבור הקודש. שם הם מצפים להכשיל אותם, וכתוצאה מכך, גם להחליש אותם. הם לא חושבים להפוך אותם לשמאלנים וחילוניים, אבל אולי יש תקווה למין סרוגים-לייט, שמוכנים לגרש יהודים מהבית?

למסקנה: בעד גיוס, בלי מאבק בקודש:

בכל מאבק ציבורי, אסור להשתתף לפני שחושפים את הצביעות שבו. יש לבוא אל החרדים בהבנה ולא בכפייה כדי לגבש איתם פתרונות הדרגתיים של גיוס ותעסוקה. אם הצבא לא יבוא במטרה "לגהץ" אותם, אלא להשתמש בהם  להגנת האומה, יש סיכוי טוב שהפרויקטים כמו "שח"ר כחול" רק יצמחו. בנוסף, זה גם עשוי לגרום גם לקצת אחדות בעם. דבר שלא יזיק למי שכ"כ מוקף איומים ואויבים בזמן האחרון.

הדרום הפרוע

פברואר 24th, 2012

תזכרו כמה יפה היה יכול להיות הנגב בלי ממלכת הפשיעה שלה...

תזכרו כמה יפה היה יכול להיות הנגב בלי ממלכת הפשיעה שבה (*)...

השבוע הטלוויזיה הישראלית חשפה שהחברה הלאומית לדרכים "מע"צ" משלמת דמי חסות לבדואים בנגב. הם משלמים ל"שומרים" במזומן, כמו שהם סוללים לכל מי שירצה כביש עד למכולת שלו או עד לבית שלו. הכל מתוך הכפרים הבלתי חוקיים שלהם, הכל על אדמת מדינה נגזלת, שאיש מעולם לא רכש. איפה נחישות שלטון החוק? איפה המשטרה? איפה הפרקליטות? איפה הממשלה? נראה שכאן הבעיה יותר שורשית מהנראה לעין.

לבדואים יש עצמאות בדרום

המשטרה לא מתעסקת עם הבדואים. היא מפחדת מהם. אלו זוכים למודיעין ושיתו"פ מתוך שורותיה. הם יודעים להרתיע כל פעולה משטרתית ע"י אלימות, פציעת שוטרים, טיפול משפטי בשוטרים אחר ביצוע פעולה. הם זוכים לסיוע צמוד של עמותות הקרן החדשה לישראל. כל מבצע אכיפה בכפר בדואי, דורש שבועיים עד חודש של הכנה, 1000 שוטרים, גם לא בטוח שזה יביא תוצאות.

לכן ויתרה ממשלת ישראל על דרום המדינה שלה. שם מותר לבדואים לבנות, לגנוב רכוש, להכניס ולשווק סמים עבור כל המדינה, ולגבות דמי חסות לכל מי שמתקרב לאזור.

צביעות המאבק ב"התנחלויות"

קיימת בשמאל טענה על חוקיות ההתיישבות ביו"ש. הם לא רוצים שמדינת ישראל תשתלט על שטח לא לה. כך הם טוענים. אכן, היה צפוי מצדם לגלות התנגדות לכיבוש הערבי והבדואי באותה נרחצות אם לא יותר, הרי בשטח "לגיטימי" עסקינן! לא. דווקא, אותם גורמים שנלחמים במתיישבים שם, מגינים על הכיבוש המוסלמי בתחומי הקו הירוק. למעשה לא מדובר במאבק על חוקיות או לגיטימיות, אלא במאבק על הלאומיות כולה. במדינת כל אזרחיה, הזר תמיד צודק, המיעוט תמיד ראוי לחמלה. ויותר מכל, בעל החוסן הלאומי, שנלחם על צביון היהודי של המדינה, יהפוך לאויב בכל מקום שהוא. הפרקליטות, בית המשפט, התקשורת, בחרו כבר את הצד שלהם. לאזרחי ישראל, לא נותר אלא להתבונן במסך הטלביזיה, איך המדינה שלהם הגיעה לשפל הזה.

המוסר מעל הכל

פעם יצאתי למילואים בצאלים, בסיס האימונים הגדול של צה"ל בדרום. ההוראות היו ברורות. אסור להשאיר כל תיק או ציוד אפילו לשנייה על הרצפה. בכל מקום הסתובבו בדואים על טרקטורונים, חיכו לרגע שבו ציוד נמצא על הרצפה כדי לגנוב אותו. למרות הערנות והפקודות, הצליח אחד מהם לגנוב אפוד מחייל עייף. אחד הקצינים שלף אז נשקו, ודרך אותו, הבדואי שחשש בכל זאת מירי הקצין, שחרר את הגניבה והתרחק (חזר מיד אח"כ). ברור, שבמקום שהצבא לא מאשר לירות ("כי זה לא מוסרי"), נגד גנבי אמצעי לחימה, אין לחברה או לצבא, דרך להתגונן מול אותה הפשיעה.

כל פושע שם, נתפס כאדם בודד, ולא כחלק מקבוצה ששמה למטרה את כיבוש המדינה. כל עוד שהמערכת הערכית במדינה לא מסוגלת לראות במאבקים בדרום ובצפון מאבקים לאומיים של כיבוש ממש, אין סיכוי לשיפור במצב.

המוסר וערכים הם חשובים למעשה מכל דבר אחר בחברה. לא רק בכלכלה, אלא גם בביטחון, בתשתיות, בבניה המדינה לדורות הבאים, נותר המוסר גורם מרכזי.

למדינה יש אמצעים: הוכיחו את זה במגרון.

כשהפרקליטות ובית המשפט רוצים לקדם אג'נדה פוליטית משלהם, אין להם בעיה של הוכחות, לגיטימיות, חוקיות, אמצעים, וכו'. הם פשוט מסמנים את המטרה, ומתקדמים לעברה. גם אם לא נרצה להתדרדר לרמה המוסרית שלהם, מדינה ריבונית יכולה לעשות הרבה נגד העבריינים שלה.  בעזרת חקיקה, אכיפה, ומאבק נחוש. אבל כפי שאמרנו, דווקא ממשלת ישראל (בעיקר הנוכחית), ניסתה דווקא לרצות את אותם עבריינים בדרום ע"י חלוקת קרקעות בחינם, במקום לראות בהם אויבים.

לכן הכל מתחיל ונגמר בערכים, בציונות ובמוסר בריא. בלי זה, גם ההצלחה הכלכלית של ההיי-טק הישראלי לא תספיק לרומם את המדינה למחוזות שהיא עוד צריכה להגיע אליהם.

(*) תמונה מתוך האתר WIKIPEDIA

השינויים הצפויים בכלכלת העולם

פברואר 14th, 2012

העשור האחרון לא מתיר ברירה רבה למדינות רבות כדי לשרוד בכלכלה החדשה

העשור האחרון לא מתיר ברירה רבה למדינות רבות כדי לשרוד בכלכלה החדשה

הטכנולוגיה, הערכים במזרח ובמערב, יגרמו לשינויים עמוקים בעולם שאנחנו מכירים כבר בשנים הקרובות, ומדינות רבות תצטרכנה לעבור שינויים עמוקים כדי להמשיך להתקיים, גם באירופה, גם במדינות ערב. דרך ניתוח הנתונים הקיימים, ניתן לצפות במגמות המחכות לנו ברוב חלקי העולם.

הנתונים הכלליים החדשים בעשור הקודם

הטכנולוגיה שינתה את פני העולם בעשורים האחרונים, נדון בהם כאן, בצורה כללית בלבד. והינה עיקרם:

-          הארכת תוחלת החיים ביותר מ-10 שנים. בגיל הזקנה , האזרח נזקק לחברה ולא מייצר מזמן.

-          שיפור הרפואה המאפשר לסייע לחולים סיעודיים שנים רבות. חולים אלו נזקקים לכוח אדם רב.

-          נגישות האינפורמציה. המידע כבר לא שמור באולמי האוניברסיטאות הגדולות אלא שדרך האינטרנט נפתחו למעשה שערי החוכמה.

-          הוזלת ההובלה, ושיפור תהליכי בקרת האיכות: כיום ארה"ב מייצרת את הטנקים המתקדמים שלה במצרים, וצרפת ואיטליה העבירו את פסי יצור המכוניות שלהם לטורקיה.

-          יצירת תחרות אגרסיבית ביותר בכל התחומים ע"י סין בעיקר, כולל טכנולוגיות מתקדמות.

שקיעת המערב: אין ילודה. מזמינים הגירה, והופכים להיות חלק מאפריקה

בנוסף לתחרות, אירופה סובלת מבעית הזדקנות קשה:

הזוגות באירופה מביאים בין 1.2 (רומניה,ספרד) עד 2.05 (איסלנד) ילדים, כשרוב מדינות היבשת נמצאות מסביב ל-1.4 ילדים (כולל רוסיה).

במדינות ערב, הילודה ירדה משמעותית בשנים האחרונות ונעה בין 1.93 (טוניסיה) ילדים לאישה ל-7 (אפגניסטן), כשמדינות רבות התייצבו מסביב ל-3.2 (פקיסטאן, סוריה, ירדן,…).

באפריקה השחורה, נולדים רוב הילדים בעולם כיום, בממוצע 4.5 ילדים לאישה. (בין 2 ל 7.2).

מדינות באירופה זקוקות לכח אדם עובד כדי לממן את כל התנאים הסוציאלים שהם נותנים, בעיקר פנסיה ואישפוז מבוגרים. לכן קיימת הגירה מסיבית שהיא ברובה הגדול מאפריקה ומוסלמית.

מתברר שאותם מהגרים, לא נהפכו למערביים לגמרי, אלא שמרו לרוב את תרבותם, גם בתחום הכלכלי. ולכן אירופה הופכת למוסלמית ואפריקאית, לא רק מבחינה דתית אתנית וערכית, אלא גם נרשמת השפעה על היכולת הכלכלית שלהם.

להיות בעל כח קניה, לא פחות חשוב מלמכור בעולם המודרני

כל מדינה ש"קונה", מייצרת יחסי תלות גם מצד המוכר. כמו כן, ישראל קונה מטורקיה, פי 3 יותר ממה שהיא מוכרת לה. האזרח האמריקני נותר הלקוח המבוקש ביותר בעולם. בגלל הסיבות האלו, טורקיה עוד לא ניתקה כל קשר עם ישראל (למרות "כבודם הפגוע"), והבנקים ממשיכים להלוות כל שנה למדינה עם החובות הגדולות בהיסטוריה. רוצים שהאזרח הישראלי ימשיך לקנות טורקי, והאמריקאי ימשיך לקנות מכל העולם. לכן, עולה החשיבות של גודל האוכלוסייה בכל מדינה.

הכלכלה המודרנית לא מעוניינת במשטרים בעלי עתיד בלתי ידוע

כל חברה בינלאומית שמבקשת להיות תחרותית, מחפשת מדינות בעלות כח אדם זול שניתן לייצר על אדמתן את מוצריה. הן בוחרות משטרים יציבים, שלא יפגעו להם ביצור בגלל אינטרסים אידיאולוגיים שונים (חרמות, סנקציות, מהפכות, הלאמה..). בגלל זה בכל מדינה ערבית שבה ה"אביב" התפשט, המוסלמים שנבחרו מנסים לשדר לעולם שלמעשה שום דבר לא השתנה אצלם. הם חוששים מאובדן השקעות זרות, כולל תיירות.

דאגה באו"ם מהילודה

האו"ם מנסה לצמצם את הילודה במדינות אפריקה, בגלל שאף אחת מהמדינות האלו, לא מסוגלת להתפתח בצורה כלכלית בקצב שבו היא צומחת מבחינה מספרית, ולכן פיצוץ מחכה להם בפינה. בניגוד לכך, מדינת ישראל היא מן המדינות היחידות בעולם, שגודלת מבחינה מספרית (2.75 ילדים / אישה, 1.8% גידול באוכלוסיה בשנה), וצומחת עוד יותר מבחינה כלכלית (4.5%). כבר הרחבנו על כך בעבר, שהילודה בישראל לא מהווה סכנה אלא הזדמנות לצמיחה דווקא.

שוב, הערכים מהווים מנוע מרכזי בכלכלה

המערב הנהנתן לא רוצה יותר ילדים, הוא לא יוכל להמשיך לספק תנאים סוציאליים גבוהים כל כך לעומת שאר העולם, ולכן רמת החיים תמשיך לרדת שם, ובהרבה. בנוסף לכך, הוא נכבש בסופו של דבר. כמו שהתרחש באימפריה הרומאית, התדרדרות הערכים הביאה להפלת האימפריה כולה.

המוסלמים והאפריקאים שכובשים את העולם בכוח הזרוע והדמוגרפיה שלהם, יצטרכו גם להתאים את עצמם לכללי המשחק של הכלכלה המודרנית: הם לא יוכלו להמשיך להתנהל ללא שדרוג ערכי בתחום הכלכלי (אינטגריטי, יושר שלטוני, כלכלה חופשית, לבנה ולא שחורה…).

בכל העולם, מתברר שהערכים כולם (פטריוטיות, יושר אזרחי, אינטגריטי, אבל גם בניית העתיד ע"י הילודה), תורמים לא פחות מאוצרות הטבע לקידום כלכלת מדינות העולם.

הדמוקרטיה אינה ליברליזם – מלכודת המערב במזרח

פברואר 7th, 2012

מפגינים עבור האביב הערבי. ראו איזה חורף האנושות קבלה.

מפגינים עבור האביב הערבי. ראו איזה חורף האנושות קבלה.

קיימים שני מושגים שונים לחלוטין שהתרגלו לבלבל ביניהם הרי הם דמוקרטיה וליברליזם. בעבר הם היו די חופפים בכמעט כל המשטרים בעולם. אך מתברר שכיום, נוצר מרחק רב ביניהם.

דמוקרטיה: משמע, אפשרות שניתנת לעם לבחור את מנהיגיו בצורה חופשית. הדבר דורש כמה תנאים מקדימים, תקשורת חופשית, הפרדת רשויות ועוד.

ליברליזם: משמע ערכים מערביים, כגון, פמיניזם, חירות הפרט, הגנה על מיעוטים, זכויות בעלי חיים.

כמעט זהות מושגים בעבר

במשך מאות בשנים, שררו משטרים טוטליטריים בעולם, שבעזרתם מנהיגים במדינות שונות שלטו ללא בחירה ישירה או עקיפה של העם שלהם. הם גם דיכאו עיתונות חופשית, מיעוטים שונים, התערבו בחיי הפרט ככל יכולתם כדי לייצר משטרת מחשבות. כך היה נראה רוב העולם המיושב: כל אפריקה, כל מדינות ערב, חלקים גדולים של אסיה, דרום אמריקה, רוסיה ועוד.

התנשאות המערב

בטוחים היו במערב כולו עד לפני כמה שנים, שאם תתנו לכל עם עלי אדמות יכולת בחירה חופשית בשלטון שלו, אחרי כמה שנים הוא יתייצב למשטר בעל ערכים ושיטה דומים לאלו ששוררים כיום באירופה. שמעתי מאנשים ליברליים רבים: "הרי אין אדם שלא רוצה שלום, סה"כ כולם רק רוצים לפרנס את משפחותיהם". הדבר בטעות יסודו, ונובע מן גזענות ערכית ושכלית. כאילו אין תרבות אלא תרבותם, גם אם ישנם תרבויות ועמים פרימיטיביים ומפגרים יותר, הם יגיעו בסופו של דבר אל ה"אור", אם ניתן להם זמן ונעזור להם רק להגיע לדמוקרטיה. הם כנראה לא קראו את לוי-שטראוס, נשארו תקועים בקולוניאליזם, במחשבות של פעם.

"האביב הערבי" כניפוץ מיתוס העתיד

הנה זה הגיע. משטרים ערביים נופלים אחד אחרי השני, והעם יוצא לרחוב ואח"כ לקלפי. הערבים בוחרים בצורה חופשית לראשונה בהיסטוריה שלהם. ובהמוניהם הם בחרו בדיוק את ההיפך מהמצופה במערב: ערכים ערביים הפוכים מהליברליזם: שם יכהנו ערכי האמונה, הדת, המשפחה, והמדינה, ולא הפרט, המיעוט, השוויון וכו'. הדמוקרטיה הרחיקה עוד יותר במדינות אלו את ערכי הליברליזם המצופה, ואולי בסופו של דבר גם תבוטל כמו באיראן.

אי הבנה של ערכי המזרח

המערב אינו מבין באמונה ובכבוד. הוא לא מסוגל להבין כמה ערכים אלו תופסים מקום מרכזי אצל מיליארדי בני אדם בעולם.

בגלל זה טעו כל "המומחים" בכל ההערכות שלהם.  למשל, רבין שהתלבט אם לחתום באוסלו עם ערפאת, השתכנע אחרי שראש המוסד, ראש השב"כ, וראש אגף מודיעין בצה"ל אמרו כאחד שאין סכנה, ושפניו של ערפאת לשלום, למרות שכל נער בן 14 מקרית ארבע יודע שזה שקר. לא שהוא יותר חכם ושיש בידו יותר מידע, אלא שהוא קלט את ערכי האסלאם, ויודע לראות אותם כפי שהם, ושתפיסת עולם מוטעת מביאה אחרים לפרשנות ולתחזיות מוטעות.

עם ישראל מסוגל ליצירת הדיאלוג האמיתי

יתכן שבכל העולם, רק עם ישראל כיום מבין גם בכבוד ובאמונה מצד אחד, וגם בערכי המערב מצד שני (גם בלי להזדהות עם אף אחד מהצדדים). זה לא יקרה כל עוד מדינת ישראל תמשיך לנסות לחקות את המערב ולרצות אותו. זה יקרה כשמדינת ישראל תבין את תפקידה בעולם, כפי שאמר אחד מנשיאי אפריקה: "להביא להם את האור".