מה קרה לשר החינוך שלנו?

ספטמבר 2nd, 2010
גדעון סער - שר החינוך. נבחר במקום 1 בליכוד בזכות דעותיו הלאומיות

גדעון סער - שר החינוך. נבחר במקום 1 בליכוד בזכות דעותיו הלאומיות

גדעון סער (46) הוא כיום שר החינוך, ונחשב המועמד המוביל לרשת את נתניהו לראשות הליכוד. הוא זכה למקום ראשון בפריימריס לכנסת בזכות אמירותיו הימניות שכבשו את חברי הליכוד, אך במציאות הדברים יכולים להיות קצת שונים. מיהו גדעון סער? הוא מזוהה עם הימין וידיד טוב של השמאל, למד את סוד השלטון בישראל: לדבר ימין חזק (כדי להיבחר ע"י העם) ולנהוג שמאל חזק (כדי לרצות את אליטות השולטות).

לימוד ערבית חובה מהיסודי

לכאורה, כל תוספת של שעות לימוד מהווה ברכה לילדי ישראל. אך במקרה של לימוד ערבית, לרוב המלמדים הינם ערבים ישראלים שלא מהססים להעביר את דעותיהם הפוליטיות בתוך השיעור. ההתמודדות של ילדים צעירים יותר מול אותם מורים תהיה קשה יותר והסיכויים שלהם להשפיע עליהם גדולים יותר. בנוסף משרד החינוך הולך לשתף את העמותה הפרו-ערבית "קרן אברהם" בתכנים ובמורים בפרויקט שיקיים מפגשים יהודים-ערבים כדי לעודד "אחווה".

שיתוף פעולה הדוק עם הקרן החדשה לישראל

כידוע הקרן החדשה לישראל במימון אויבי ישראל הקימה מאות עמותות, שמטרתן להשפיע על החברה הישראלית ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה או להיעלם. משרד החינוך בישראל מתקצב פרויקטים רבים מטעם עמותות של הקרן החדשה, כדי שאלו יכניסו את התכנים שלהם (פלורליזם, סובלנות לערבים, "שלום", וכו') לליבותיהם של ילדי ישראל. שיתוף הפעולה נמצא בתחום האזרחות, בלימוד "הנאכבה", ועוד 42 עמותות שונות שעובדות עם משרד החינוך. הכל למען ילדי ישראל.  אפשר להוסיף על זה מתן שיעורים נוספים למגזר הערבי במימון משרד החינוך.

בעד השארת העובדים הזרים.

סער כתב, זעם, ביקש ולחץ להשארת הילדים הזרים. הוא הציע את הפשרות שהתקבלו וטען שהשארת הילדים הזרים דווקא תחזק את ישראל (המשפט הזה הזכיר לי את שרון שטען ש"ההתנתקות תחזק את ישראל").

נגד "אם תרצו"

"אם תרצו" השיק קמפיין נגד אוניברסיטאות ומרצים הקוראים לחרם על ישראל. בראשם אוניברסיטת בן גוריון שעובדת יד ביד עם הקרן החדשה לישראל, ושראשיה קוראים בגלוי לחרם על ישראל. גדעון סער יצא בחירוף נפש נגד הארגון שחשף את השקרים של דו"ח גולדסטון, ומספר שהאונברסטיה עוסקת דווקא ב"ציונות".

הקשר לשרון. ההתנתקות

לא היה קל כנראה לגדעון סער בזמן ההתנתקות. בצד אחד הרגשות הלאומים (האמיתיים) שלו דחפו אותו להתנגד, מצד שני האליטות, שרון, התקשורת, דחפו אותו לסייע ולתמוך. יצא לי לשוחח איתו באותה תקופה, אני חשתי בקונפליקט הזה אצלו אך לא היה בו אומץ (היה צריך המון!) ללכת נגד שרון ורוח התקשורת של המדינה אז. בסופו של דבר הוא הלך בדרך שרון, והקים לו קואליציה יציבה שהוא היה זקוק לה להמשך הריסת גוש קטיף.

נגד "הומופוביה".

סער יצא להגנת קבוצות הסוטים במדינה, והבטיח שהוא יעשה מה שנדרש כדי להגן עליהם.

נואם בעצרת המרכזית בפסטיבל רבין:

השמאל הזמין אותו לכיכר והוא דיבר שם נגד האלימות (של מי?) כפי שציפו ממנו.

הקשר לדורית בייניש, ארבל, ושלי יחימוביץ':

שנים רבות, גדעון סער מיודד עם דורית בייניש ועדנה ארבל, הם נפגשים ואוכלים ביחד. הוא תמיד כאן להגן עליה ועל השמאל בבית המשפט, והיא מצידה נותנת לו את השקט התעשייתי שהוא זקוק לו כדי להתקדם במדרגות השלטון. הוא גם חוקק חוק כדי למנוע "השתלטות הימין" בבית המשפט העליון. הוא עובד בשיתוף פעולה הדוק עם שלי יחימוביץ' בכנסת, הם גם לא חוסכים שבחים אחד כלפי השני. בנוסף לכך גם אשתו של סער שמאלנית, ואנחנו זוכרים מה קרה עם הזמן לאהוד אולמרט, שפעם היה "ימני".

אפשר לשים לב שהתקשורת די אוהבת אותו, וגם הפרקליטות עוד לו המציאה שום פרשיה סוערת נגדו. די היה בעובדות האלו לבדם, כדי לעורר דאגות, על  "ראש מחנה הלאומי הבא"…

לפעמים אפשר להתעורר ולשאול. רק רגע, תזכירו לי מי ניצח בבחירות האחרונות?

מסמך גלנט: האפשרות השלישית שלא דווחה עליה בתקשורת

אוגוסט 22nd, 2010
האלוף גלנט: לפני פרשת המסמך הוא בכלל לא היה נחשב מועדף לתפקיד....

האלוף גלנט: לפני פרשת המסמך הוא בכלל לא היה נחשב מועדף לתפקיד....

לתפקיד הרמטכ"ל הבא מתמודדים 5 אלופים:

-    אבי מזרחי, טנקיסט ובוגר שב"כ.

- גדי אייזנקוט:  גולני. אלוף פיקוד הצפון. שמענו עליו שהיה מפקד אוגדת יו"ש לא תמיד לטובה,  כאלוף פיקוד צפון השתתף במלחמת לבנון השנייה, תמך בטיהור דרום לבנון.

- בני גנץ: צנחן, שימש גם ביו"ש, גם אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל. נחשב בין המועדפים לתפקיד.

- יואב גלנט: אלוף פיקוד דרום בזמן עופרת יצוקה. ביקש להאריך את המבצע. היה מקורב לאריאל שרון. אהוב על ברק.

- גדי שמני: אלוף פיקוד מרכז גם כן. אויב ההתיישבות ביש"ע. נמצא אשם בזיוף מסמכים על פינוי חומש.

למי חשוב הרמטכ"ל?

לאזרח פשוט במדינה, הרמטכ"ל הבא עלול לנהל את המלחמה המסובכת ביותר שידע צה"ל ב-30 השנים האחרונות. אבל באליטות השמאל, חושבים על הרמטכ"ל הבא כמי שיקבל פקודת גירוש של עשרות אלפי יהודים מבתיהם ביהודה ושומרון, ולשם כך, ברור שנדרש להם מועמד מתאים לתפקיד שציפה להימנות סגן הרמטכ"ל במקום גנץ, כמעט עזב את צה"ל ושוכנע להישאר ע"י אהוד ברק!

אין לשכוח שרמטכ"ל (מוצלח יחסית) מהווה נכס אלקטוראלי חשוב לכל מפלגה בסיום תפקידו.

אייל ארד: מניפולציות בע"מ.

אייל ארד הינו מעצב דעת הקהל הבכיר ביותר במדינה. הוא היה מבכירי "פורום החווה" בתקופת שרון ושם ניהל בפועל את מדינת ישראל באותה תקופה יחד עם עומרי שרון. הוא ידוע בתוך מחולל ספינים יעילים שמצליחים להטות שמאלה את דעת הקהל הישראלית, ברגעים הקריטים ביותר. למשל, כפי שחשפנו חודשיים לפני הבחירות, הוא יצר את "אפקט פייגלין הפוך": הוא סיפר שנוכחות פייגלין תחליש את הליכוד. הדבר גרם לנתניהו (הלחיץ הלאומי) להיכנס לפניקה ולהשתמש בכל אמצעי כדי לעצור בעדו, דבר שגרם בפועל לאובדן של 6 מנדטים, אותם מנדטים שהוא התחייב ללבני בצורה פומבית 3 חודשים לפני הבחירות. ארד יודע לייצר ספינים מורכבים ארוכים ומועילים, והוא הוכיח את עצמו בהזדמנויות רבות ב-15 השנים האחרונות.

המשטרה פתאום מצאה אשם

קצין זוטר לא ידוע יצר לבד את המסמך. כך טוענים במשטרת ישראל. כך יוצאים נקיים: הרמטכ"ל, 5 האלופים וגם אהוד ברק שאותו פרסום קשר אותו גם כן לפרשה. הסיפור הזה נראה הזוי לחלוטין. עכשיו המשטרה הולכת להתאמץ מאוד כדי לשכנע את הציבור שאכן היא מצאה את המזייף המקורי.

זיוף בעידן האינטרנט:

היום בישראל 100% של שיחות הטלפון/פלאפון שלנו מוקלטות, אתרי הגלישה גם כן, אפילו מיקום מדויק (עד 5-8 מטר) של הטלפון הנייד של כל אדם במדינה (היינו של כל אזרח למעשה) נרשם במאגרי נתונים. חוק "האח הגדול" מאפשר למשטרה לגשת ללא כל בעיה, ובלי יותר מדי צווים של בית המשפט. גם מסמך שנמחק ממחשב, ניתן לשחזר ע"י שיטות מודרניות, אפילו אחרי שנים רבות (שיטות לא ידועות למשטרת ישראל, כשב"יחידה לפשעי מחשב", מתקשים עדיין להשתמש ב-google).

למרות כל זה, עדיין לייצר מסמך ללא עקבות. אפשר להשתמש במחשב לא ידוע , להתחבר אלחוטית במקום  ציבורי (כמו מרכז העיר בירושלים), ומשם לייצר כתובת דואר חדשה ולהפיץ מסמכים, אפשר גם להשתמש ב-SKYPE (מוצפן בערך כמו הבנקים).

מי שיצא מחוזק דווקא: האלוף גאלנט ו…אייל ארד.

התקשורת שואלת אם המסמך הוא מזוייף או שיצא מאייל ארד. אבל אייל ארד אינו פובליציסט מתחיל וגם אם השיטה שמסופרת שם יכולה להתאים למניפולציות שלו, אפשר בהחלט לשקול אפשרות שלישית: המסמך הוא מזוייף ובכל זאת הוא פרי מוחו של אייל ארד: הרי האלוף גאלנט לא עמד כלל בראש המירוץ לפני הפרשיה הזאת. ובזמן קצר הוא קודם משמעותית בזכות המסמך הזה. האם אפשר לדמיין שמישהו הפיץ מסמך מזוייף כדי להחשיד בשלב ראשון, ולטהר בשלב שני את יואב גאלנט? היינו ע"מ  לקדם אותו דווקא? גם אייל ארד, זכה לפרסום חינם ולטיהור שמו בסופו של דבר. דווקא סוג הספינים האלו המורכבים משתי דחיפות הפוכות אל דעת הקהל הישראלית מזכיר לי את שיטות אייל ארד…

בילעין, נעלין…: ההצלחה והתרופה

אוגוסט 18th, 2010
טעות לחשוב שאי אפשר לנצח אותם בגלל שהעולם והשמאל איתם.

טעות לחשוב שאי אפשר לנצח אותם בגלל שהעולם והשמאל איתם.

כל שבוע, מתקיימות מספר הפגנות של השמאל במקומות שונים ביו"ש. הן מצליחות די טוב להשיג את מטרתן, ברמה הלאומית והבינלאומית. כדרכם, ובזכות המימון האדיב מחו"ל, הם יצרו דפוסי פעולה יעילים.

דפוס פעולה:

הכל התחיל בבילעין. לשם מגיעים יחד, ישראלים אנרכיסטים עם קומץ ערבים, וגויים מהשמאל העולמי שהגיעו במיוחד לארץ למשימה הזאת. אוטובוסים מסיעים אותם למקום, בשעה קבועה פעם בשבוע ביום שישי. רשמית הם באים למחות נגד גדר ההפרדה שלטענתם גורמם לגזל חלק מ"אדמות הכפר". הם מגיעים מצוידים היטב עם מצלמת וידאו אחת לכל מפגין כמעט, ומתחילים את ההפגנה שלהם.לפני הגעתם הם תודרכו איש איש בלשונו, ע"מ לדעת בדיוק מה הן פקודות הצבא, המשטרה, מג"ב, ומה הם צריכים להשיג בהפגנה, במה הם מסתכנים ואיך יגנו עליהם.

רעולי פנים זורקים אבנים ובקבוקי תבערה על חיילי צה"ל (שלא ממש מגיבים - מצלמות…) הם קורעים גדרות ומשחיתים רכוש, עוקרים כרמים, שורפים שדות. מטרתם היא להביא לחיכוך עם צה"ל ולפגוע במתנחלים. כל חיכוך, מעצר, גרירה, מכות הוא בד"כ נצחון תקשורתי. בכל עימות "מוצלח" מגיעים כל הסרטים ביחד לעורכי "בצלם" ותוך מספר שעות אפשר למצוא ב-youtube סרט ערוך היטב שבו מראים בצורה ברורה את האלימות הישראלית נגד המפגינים השקטים מהשמאל. הסרט בנוי מקטעים שונים של הצלמים שהיו במקום.

הישראלים מופיעים שם ללא מסכות בד"כ כי הם משמשים כ"מגן אנושי" לאחיהם הפלסטינאים: ידוע שצה"ל יצמצם מאוד את עוצמת תגובתו כדי לא לפגוע באזרחים שלו או באזרחים זרים.

כל ההפגנות האלו גם דורשות התעסקות רבה של צה"ל בחיילים, במיגון, בעו"ד ועוד. אי אפשר להגיד שהצבא לא מוטרד מהם. המשימה היא קשה מאוד לכל חייל ומפקד מאחר שאסור לו כמעט לעשות כלום חוץ מלחטוף אבנים.

הנצחון המשפטי ושכפול המאבק:

אחרי מאבק ארוך שבו הצליחו אנשי השמאל הקיצוני לקיים הפגנות אלימות כל שבוע, ולמשוך את תשומת הלב הישראלית לשם, הם ניצחו בבג"צ נגד המדינה (מפתיע?), ובג"צ חייב את הצבא לשנות את תוואי הגדר, וכן, הדבר גרם לביטול הקמת שכונות חדשות של מודיעין עילית. השמאל הצליח להכפיל את פעילותו והוסיף מוקדים נוספים של הפגנות מול חלמיש, בית אל, נעלין, חברון, ועוד. שם, הם מנסים להתקרב לבתים יהודים, החיילים לא יכולים שלא להגיב, ואז מתקבל האפקט הרצוי.

פתרונות שלא מממשים:

-   מאבק כספי: כרגיל הקרן החדשה לישראל מממנת את הארגונים והעמותות שאחראים לפעילויות האלו. אפשר לחקור את העמותות האלו בזכוכית מגדלת, כי מכיון שהם פועלים גם עם המגזר הערבי הפלסטינאי, בטוח שניתן למצוא כסף שחור. זהו תפקידה של המשטרה - החלטה מסווגת ברמה של שר.

-   מאבק משפטי בעמותות: מאחר ואפשר להוכיח שהעמותות (חלקן לפחות) מעודדות אלימות, גזענות ועוד, אפשר לגרום להן תסבוכות משפטיות. ההחלטה תבוא מצד  הפרקליטות מיד אחרי שהיא תסמן אותם "כאויבים" בדיוק כפי שהיא "מחפשת" כל מתנחל, רב, ועוד.

-   מאבק בכנסת: ניתן לחוקק חוקים נגד אנרכיסטים. יצטרכו להיזהר מגישי החוק שהצבא של אהוד ברק לא ישתמש בהם נגד היהודים. מעשית, ניתן לסייע למערכת המשפטית והצבאית ע"י חקיקה מתאימה. אפשר גם לחוקק חוק של גירוש לצמיתות (או ל-15 שנה) של אזרח זר שהורשע בפעילות אלימה נגד צה"ל.

-   מאבק נגד מפגינים מקצועיים מחו"ל: חלק גדול מהמפגינים מוכרים ע"י המשטרות המקומיות בעולם בשל השתתפותם בכל מיני הפגנות אלימות. גם התמונות שלהם נמצאות באינטרנט, באתרים שלהם. יש להכין מאגר מידע מדויק כמה שאפשר ולעקוב אחריהם. ניתן להזהיר אותם בכתב בשעת הכניסה לארץ, ולהסביר להם שהם צפויים לקנס כספי גדול ולגירוש מיידי על חשבונם אם הם יפרו את החוקים של מדינת ישראל. זהו תפקידם של צוות מהפרקליטות, המשטרה, משרד המשפטים והמוסד אולי.

-   מאבק במשתתפים עצמם: איסוף מידע על כל המשתתפים ופרסומם: המשטרה לא חייבת לפרסם בעצמה את השמות של המשתתפים. מספיק להוציא מאגר תמונות איכותי באתר המשטרה, האזרחים יזהו לבדם את האישים שניתן יהיה לייצר קמפיין נגדם. מי שמשתייך לקבוצת האנרכיסטים, עלול לראות פגיעה במקום עבודתו אחרי שהדבר התפרסם. מי רוצה עובד אנרכיסט שזורק אבנים על חיילי צה"ל?

-   שיפוט מהיר: קיים כלי שהמדינה משתתפת בו כלפי כל מי שהיא לא אוהבת (מתנגדי ההתנתקות, מי שניסה לספר על פרשת שחיתות של גבי ברבש שסייע לגרסה הרשמית של רצח רבין). שיפוט רגיל יכול לקחת יותר משנה, והתיק ייסגר לרוב מחוסר עניין לציבור. אפשר לייצר הרתעה יעילה דרך השימוש בכלי הזה.

-   מניעת קיום ההפגנות: לצבא יש כלי פשוט שהוא משתשמש ללא היסוס נגד המתנחלים: "שטח צבאי סגור". ע"פ החוק, אסור לכל אזרח להימצא בשטח הזה אחרי שהוכרז, ואפשר לעצור מי שעדיין נמצא שם. לקח 4 שנים של הפגנות השמאל בבילעין כדי להפעיל את הכלי הזה שם והוא לא משמש במוקדים אחרים. הצבא מפחד מהשמאלנים, מהעיתונות, ונזהר מאוד מלבצע מעצרים נרחבים בשטח. אחרי שמפגין נעצר, נלקחות טביעות האצבע שלו, יש לו רישום פלילי, הוא צפוי לקנס כספי ואף למעצר במקרה של הישנות המקרים.

כפי שתארנו, לא חסרים אמצעים כדי לבלום את ההפגנות האלו. אבל השר לבטחון פנים, שר המשפטים, שר הביטחון, הפרקליטות, בית המשפט העליון, ואפילו ראש הממשלה לא ממש החליטו לסמן אותם כאויבים כרגע. סביר שבניגוד לעם ישראל, הם בחרו להם אויבים אחרים, שגרים דווקא בקרבת מקום.

מי שלא חושש מאיש – לא יעצור באדום

אוגוסט 11th, 2010
"כי המשפט לאלהים הוא..."

"כי המשפט לאלהים הוא..."

החשש להישפט

המלט העיקרי של החברה המודרנית, המונע מכל אחד מחלקיה לעשות מעשים פוגעניים "מדי" בשני, בכל תחום, הוא החשש מעמידה לדין בגין המעשים שלו.

כך למשל:

-   שוטרים חוששים לעליה בדרגה שלהם, ולכן לא יעשו מעשים קיצונים מדי (נגד ערבים לרוב).

-   שר חושש מדין הבוחר ולא יסטה יותר מדי ממה שהבטיח לפני הבחירות שמא ייענש, ע"י המפלגה, הבוחר או הרב.

-   אנשי השב"כ והמוסד חוששים מהפאשלות שלהם. הן מסוגלות להרוס את הקידום שלהם, מיד כשהתקשורת תדע לחבר את שמם עם  כישלון ציבורי כלשהו.

-   מפקדי הצבא חוששים ממתן פקודות התקפיות יותר מהמינימום הכתוב בספר, כדי לא לפגוע בקידום שלהם, ובסיכוייהם להיכנס לעולם העסקים ולפוליטיקה.

-   שופט או פרקליט מצוי חושש ממתן דין רחוק מדי מההגיון, כי זה יכול לפגוע בסיכויים שלו להתמנות לפרקליט בכיר יותר.

-   ראש ממשלה חושש, יותר מכל פקיד אחר במדינה:

o       הוא חושש מאובמה, מהאיחוד האירופי, מהשרים, מהח"כים, מהבוחר, ממרכז הליכוד (צריך לסדר אותם פעם ב-5 שנים), ממתפקדי הליכוד, מהעיתונות  (סקרים ודעת קהל), מהפרקליטות (שהיא תתחיל לפרק לו את הקואליציה ע"י המצאת כתבי אישום), מהבג"צ שהוא יתחיל לפסול לו חוקים, תקציבים ועוד. כל הדברים האלו עושים את ראש הממשלה לכמעט משותק. הוא לא עושה שום מעשה שהוא לא בדק בסקרים ושהוא לא מקובל על 70% מדעת הקהל הישראלית, ושלא קיבל אישור מוושינגטון.

אי איזון בחשש.

למרות שדעת הקהל הישראלית ברובה ימנית, שלטון האליטות עדיין נמצא בצד השמאלי הקיצוני של המפה (תקשורת, פרקליטות, בג"צ), ולכן הרבה יותר כדאי למי שחושש לקריירה שלו להגזים לכיוון השמאלי מלהגזים בכיוון הימני. מי שישפוט את הקצין או השר הוא קודם כל התקשורת, אח"כ הפרקליטות ולבסוף הבג"צ.

ברור שהאזרח והבוחר גם יכולים לשפוט את ה"מגזים" אך השיפוט שלו כלל לא מסוכן, רק 4 חודשים לפני הבחירות, יש להצהיר הצהרות לאומיות כדי לכבוש אותו.

-   שוטר יודע שמח"ש לא מאיים עליו (נגד מתנחלים).

-   שר ימני יזכה לחשיפה שלילית תמיד בתקשורת, ולכן יותר קל להיות שמאלני.

-   אין סנקציה נגד מפקד שפעל בחולשה יתרה. רק ההיפך.

-   להיות פרקליט שמאלן מהווה תמריץ בטוח לכיוון בית משפט העליון.

למרות כל זאת, גם אם קיים יחס של 1 ל-10 בין הגזמה "המותרת" לכיוון השמאלי ביחס להגזמה "המקובלת"  לכיוון הימני, עדיין כל הגופים הנ"ל חוששים מהגזמה, אפילו נגד המתנחלים.

למי אין שום חשש?

קיים גוף אחד (בלבד!) במדינה, שאינו חושש מקידום, מדין הבוחר, ממערכת המשפט, מהתקשורת, מהפרקליטות, ממבקר המדינה, מהכנסת, ומהממשלה.

לגוף הזה קוראים בג"צ. הוא כל יכול. ואף אחד לא יכול לו. הוא מצליח לבחור את עצמו, והוא שופט את כולם. בכוחו לעצור או לחייב כל מהלך ממשלתי, צבאי, מדיני, אזרחי, חשאי, קנייני, שיפוטי, תקציבי, רעיוני, דמוקרטי, ערכי, ועוד -  הכל!

הם אינם חוששים מאף אחד כי:

-   אין קידום לאחר הבג"צ.  רק פנסיה של כמה מיליוני ש"ח על חשבון מס ההכנסה של כולם.

-   אף אחד לא שופט את שופטי בג"צ. גם אם הם גונבים כסף מהמדינה, גם כשהם שופטים את עצמם לטובה, ומחלקים מענקים לחבריהם. שופט לא נשפט. שום תלונה במשטרה נגדם לא עוברת את הפרקליטות.

-   כל גופי השמאל מתייחסים לבג"צ כאל מקור הכבוד הלאומי שלהם, והם יגנו עליו בחירוף נפש.

לכן אפשר למצוא אי איזון משווע: 100% מתביעות בעלות אופי ציוני נדחות. 92% של התביעות של הערבים, ואחיהם השמאלנים מתקבלות.

דורית בייניש הולכת חופשי. היא בעלת הבית האמיתית של המדינה. איש אינו יכול נגדה.

אומנם יש פתרון

מבחינה חוקתית, הכנסת ברשות שר המשפטים יכולה לעשות הרבה סדר בבג"צ. אם היא רוצה.

אך למה היא לא מצליחה? למה כנסת ימנית לא עושה דבר נגד דורית בייניש שהורסת כל חלקה טובה בהתיישבות, במשטרה, בציונות, בצבא, בביטחון, במשפחה היהודית ועוד?

אפשר תוך מספר שבועות לצמצם בצורה משמעותית את כוחה של בעלת הבית של המדינה.

- לבטל את זכות השיבוץ - שערוריה שלא קיימת בעולם כולו, הנותנת לנשיא בית משפט את הזכות לשבץ לכל תיק את השופטים שהוא בוחר, ולכן לקבוע את הדין עצמו למעשה.

- להוריד מהבג"צ (בחקיקה) את הזכות לדון בנושאים בטחוניים ושל אמונות ודעות.  - אז הוא יהפוך להיות כמו בית המשפט העליון בארה"ב או בצרפת, הוא יעסוק בדברים הקשורים אליו ולא למדינה כולה.

- לשנות את ההרכב ע"י הוספת שופטים.

המהלכים האלו חייבים לבוא משר המשפטים ולהיות נתמכים ע"י כל חברי הכנסת הימניים.

כל הדברים האלו לא הצליחו אף פעם בגלל שהם היו תלויים בקומץ קטן מאוד של אנשים שהאליטות ידעו להכניע בדרך שלהם. היה מספיק להחזיק ביעקב נאמן ובגלעד ארדן, והם הצליחו להכשיל כל מהלך של הכנסת נגד ההגמוניה שלהם.

הכנסת הבאה תצטרך להתכונן מול כוחם העצום של מגיני הבג"צ אם היא רוצה להצליח להחזיר את הדמוקרטיה לעם ישראל.

משחקי השיחות של נתניהו

אוגוסט 3rd, 2010
 נתניהו דוחף שיחות לקידום הקמת מדינת פלסטין

נתניהו דוחף שיחות לקידום הקמת מדינת פלסטין

כן לשיחות קירבה? לא לשיחות קירבה? כן לשיחות ישירות? לא לשיחות ישירות? אלו הכותרות המדיניות של מדינת ישראל. במשחק  הזה, שבו משחקים נתניהו ואבו-מאזן יש מעט עובדות והרבה פרשנויות. קיסינג'ר שהוא היה מהלוחצים הגדולים על ישראל מעבר לים אמר פעם: "למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים".

למשל אולמרט יצא להרפתקה בלבנון כדי לשפר את קורות החיים שלו ברמה הצבאית, ולהיבחר שוב. שרון ביצע את ההתנתקות כדי להינצל מכתב אישום. מהלכים מדיניים ואף צבאיים קורים אצלנו לרוב בגלל צרכים קואליציוניים פליליים, או פנימיים בלי קשר למה שקורה בחוץ.

דיפלומטיה ומניפולציה:

ההסכם מדבר על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 שבירתה ירושלים, גירוש מאות אלפי יהודי יו"ש, חלוקת ירושלים, פתרון לפליטי 48 ו-67 (בבתיהם עפ"י הערבים).

לכאורה, הדברים שמדברים עליהם בממשלת ישראל לא תואמים את דעת הקהל הישראלית ובוודאי לא תואמים את בוחרי ממשלת ישראל הנוכחית. אז איך ממשלת נתניהו (כולל השרים הימניים שלה) נותנת לביבי להיכנס למו"מ כזה?

כי ביבי הצליח לשכנע אותם שהוא עובד על הערבים והאמריקאים. והם מקווים מאוד (לא בטוח בצדק) שהוא יספק את הסחורה ויכשיל את השיחות. אנשי הימין בממשלתו רוצים להרוויח זמן, לחכות להפלתו או להיחלשותו של אובמה, והם סבורים שכרגיל אפשר יהיה להכשיל את השיחות כפי שעשו בקמפ דייויד, באנאפוליס, ועוד.

ואיך האמריקאים מאמינים שביבי הנתמך ע"י קואליציה "ימנית" ברובה, יצליח להביא להסדר מדיני שלא בטוח שציפי לבני היתה חותמת עליו?

כי ביבי שכנע אותם (במאמצים גדולים) כי הוא עובד על הקואליציה שלו, ושהם ישרתו אותו עד לרגע האחרון, שהוא מחזיק אותם, ושברגע האמת אפשר לזרוק את הדתיים ולהכניס את "קדימה" במקומם, ואז לרוץ על כל הקופה.

עד עכשיו, ביבי הצליח לשכנע את אובמה (כולל יועציו היהודים!), האירופיים, ואפילו הליגה הערבית, שהוא באמת נהיה שמאלני אמיתי ומוכן "לויתורים כואבים".

בחלק הזה של המשחק,  אבו-מאזן יצא בבמה הבינלאומית "סרבן שלום". הוא מצידו יודע שהזמן משחק לטובתו הפעם (עם ההקפאה) ושהוא יוכל להשיג יותר אם הוא יחכה עוד קצת. (לסוף תקופת ההקפאה למשל).

פרשת רמון החדשה

השבוע מדינת ישראל התתבשרה בעוד "פרשת רמון" מרעישה: חיים רמון נפגש בבית מלון עם האחראים על המו"מ עם ישראל מצד הפלסטינים ושכנע אותם לא להסכים לשיחות ישירות. רמון, מבחירי קדימה, מייעץ לאויב להכשיל מו"מ עם ישראל - זו מכה לא קטנה למפלגת קדימה. מה האינטרס של רמון בסיפור הזה?

יש שמזכירים שלרמון קשר עם מרטין שלאף איש העסקים ש"קנה" פוליטיקאים רבים בארץ ורמון מתוכם. ואז לשלאף יהיה אינטרס כלכלי להכשיל את השיחות הנוכחיות או לדחות אותם.

יש שרואים את זה כצורך מפלגתי ישראלי. דרך קיום שיחות ישירות הליכוד  מצפה לנגוס בקולות המרכז -שמאל הישראלי השמור ל"קדימה", ולהכין את עצמו לבחירות הבאות כמפלגת מרכז כדי לזכות בבחירות. מפלגתית, קדימה לא מעוניינת ב"הישג" כזה של הליכוד, ולכן היא רוצה לטרפד אותו.  כל זה למרות שביבי למעשה מקיים את המצע הפוליטי שלה.

מה היינו עושים במקומם?

הדרך האלטרנטיבית דורשת הרבה אומץ ואמונה, אך היא עדיין עדיפה לדעתי על כל ההידרדרות של השנים האחרונות והיא:

- קודם כל לבנות כמה שיותר, ולחבר התנחליות ע"י בניה.

- לפגוע בכלכלה הפלסטינית.

- לדכא את האויב שבפנים, לפגוע בקבוצות השמאל הקיצוני ע"י מעצרים, שב"כ, ריחוק, וגירוש.

- להתנות כל מו"מ לישות אחת השולטת בכל יש"ע. שאין טעם לדבר על פתרון שאינו כולל.

- להתחיל בחינוך דעת הקהל הלאומית והבינלאומית לכך שכל הקמת מדינה פלסטינית חדשה היא איום קיומי על ישראל וגם לא צודק היסטורית ומוסרית.

אבל, כניראה שבבמה הבינלאומית לא נוכל לשחק זמן רב את משחק הדיפלומטיה המערבית, ונהיה חייבים במוקדם ובמאוחר לטעון לעולם שזכותנו על הארץ באה בצו ה' בתנ"ך, ולזכור שלעם ישראל ייעוד בעולם הזה, ולהתחיל לממשו.

קונספציה מוטעת שנותרה אחרי ההתפקחות מהשלום

יולי 27th, 2010

239agriculture_ministry

מפת מדינת ישראל מתוך דף הבית של משרד החקלאות. כיום המשרד מסייע בגלוי לרשות הפלסטינית

מפת מדינת ישראל מתוך דף הבית של משרד החקלאות. כיום המשרד מסייע בגלוי לרשות הפלסטינית

17 שנים עברו מאז אוסלו. מה עם ישראל למד ומה הוא עוד לא למד, מה מידת ההתפכחות שבו, ובמה הוא עדיין נגוע בתסמונת "השלום", ובמה הוא התרפא ממנה, זהו מה שיעניין אותנו במאמר הזה.

מ"תהליך השלום" ל"תהליך מדיני" ל"החייאת התהליך":

בתקופת הפיגועים הגדולים, הפסיקו אנשי השמאל לדבר על "תהליך השלום" ודברו בעיקר על "תהליך מדיני", מאז זכה "תהליך השלום" לעשרות "החיאות מלאכותיות" שניסו האליטות לבצע. בכל פעם, ישראל נדרשה לוותר על נכס חדש כדי "להחיות את תהליך השלום". מאז איפוריית אוסלו עד להתנתקות ועופרת יצוקה, רוב רובו של העם התפקח. קשה למצוא אנשים שאינם גרים בבית הנשיא ושעדיין מאמינים ב"דת השלום". העם כבר לא מאמין שתמורת שטחים נקבל שלום, הוא לא מאמין בהתנתקויות (קצת מאוחר…), הוא לא אופטימי לגבי שום תהליך עם הפלסטינאים. רוב העם לא רוצה לתת להם רובים, וגם לא מאמין בפת"ח יותר מדי.

מה שנותר הוא השליית ההפרדה: ניפרד מהם… נחיה בשקט. הישראלים העייפים מהציונות, רוצים ומנסים להאמין בכל מחיר, שאם ניסוג עם הסכם חתום עם פת"ח, אז יהיה שקט… אז יהיה בסדר… לא שלום אבל שקט, ואולי נזכה לכמה טקסים עם בלונים וחיוכים מהגויים. אצלם חזון השלום התעייף לא פחות מחזון הציונות.

טעות מרכזית שנותרה: "כדאי לנו להעשיר אותם":

הטעות העמוקה ביותר שנותרה במוחות רבים מעם ישראל, היא שכדאי למדינת ישראל שהפלסטינאים יהיו עשירים, חכמים, משכילים, כי הדבר משרת את ישראל ומסייע רבות בהבאת השלום. הטענה הזאת בנויה על האלמנטים הבאים:

1. מי שרעב מתגייס בקלות לקבוצות קיצוניות שלהם.

2. מי שמשכיל לא ירצה להתאבד. הוא יימשך ע"י התרבות המערבית.

3. ככל שהפלסטינאים יהיו עשירים יותר, הם יהפכו לנהנתנים יותר, הם ישכחו את הלאומיות ויתחילו להיות דומים לישראלים השמאלים שלנו שחייהם מתרכזים בפרנסה, במשפחה הקרובה, ובבילויים, הרחק מהעניין הלאומי.

4. הכניסה לכפר הגלובלי דרך הטכנולוגיה והאינטרנט גורמת להחלשת המסגרות הלאומיות בעולם כולו. הפלסטינאים לא שונים משאר העולם בזה.

5.עם אנשים משכילים אפשר לדבר.

אך הקונספציה הזאת מוטעית לחלוטין, ומתנגשת עם העובדות בשטח:

1. תמיד יהיו רעבים בעולם, לא יחדל אביון מקרב הארץ, לא רק בישראל. ולכן תמיד ימצאו מתנדבים להתפוצץ.

2. רוב מחבלי של ה-11 בספטמבר היו בעלי אזרחות סעודית, המדינה עשירה בעולם. משפחות ערביות עשירות בישראל מממנות, תומכות ומשתתפות בטרור כמו השייח' ראאד סלאח, משפחת הבמאי מוחמד בכרי , הח"כ לשעבר בשארה ועוד. באף מקום בעולם, לא הפכו ערבים נהנתנים (כגון ערפאת) לידידי ישראל. הערבים נשארים קשורים לאיסלם הרבה יותר  - בעוונותינו, ממה שכמה ישראלים נותרו קשורים ליהדותם.

3. הערבים לא יורדים מהמוטיבציה להשמידנו כשהם עשירים, הם רק יותר יעילים. מדינות עם כלכלה חזקה (כגון אירן)  מצליחות להזיק הרבה יותר לישראל ממדינות עם כלכלה חלשה (כגון ירדן). העושר, התעשיה, הטכנולוגיה לא הפכו אותם ליותר ידידותיות לנו, רק למסוכנות יותר.

4. הערבים לא הופכים להיות שמאלנים, עייפים, חילונים, ומערביים כשהם מתעשרים. הם מחזיקים 5 נשים במקום 2, מולידים 100 ילדים במקום 13, שולחים את ילדיהם לאוניברסיטה - המרכזים הלאומנים ביותר. הם ילמדו אנגלית, יתחברו עם שאר האנטישמים בעולם כדי להזיק בצורה יעילה יותר לישראל.

5. ברור שאפשר "לדבר" עם הפת"ח יותר מעם החמאס. אך שניהם דוגלים בגלוי בהשמדת ישראל באותה מידה בדיוק.

גדולי המחזיקים בטעות הזאת: שמעון פרס ושר החלקאות שלום שמחון.

מרכז פרס לשלום מממן ניתוחים של פלסטינאים מעזה ויו"ש בבתי חולים ישראלים. הוא משלם להם את הביטוח הלאומי הישראלי, ובתי החולים הישראלים מקבלים אותם בברכה. מתסבר שהערבים לא ממש השתכנעו מאהבת החינם של הישראלים גומלים. הרי המחבל שרצח את השוטר שוקי סופר הכין את הפיגוע, קנה כיפות ותלבושת חרדית בעת שהותו בבית חולים ישראלי עם בתו שזכתה לניתוח בהדסה במימון מלא של "ארגון ישראלי".

כזכור שמעון פרס הסתובב בעולם כולו כדי לגייס כסף בעד הפלסטינאים, והצליח להעשיר אותם בעוד כמה מאות מיליוני דולרים.

שלום שמחון זכה להיות שר החלקאות של מדינת ישראל תחת 3 ממשלות. הוא שמאלן אמיתי, אוהב חקלאות, והוא סייע לפלסטינאים להכפיל פי 4 עד 10 את היכולות החקלאיות שלהם, הוא לימד אותם את השיטות האחרונות של חקלאות ישראל, דאג להגדיל את מכסות המיים שלהם, ארגן להם קורסים ללימודי השקיה, דבש, חממות. עכשיו הוא מממן להם שיטות חדשניות ליצירת גבינות איכותיות.

אפשר להסיק ששר החקלאות יחד עם המגזר בארץ שמחרים תוצרת חקלאית ישראלית שנה אחת ב-7 שנים, מהווים תמריץ לערביי יש"ע שעל ידם הצליחו לא רק לשגשג אלא אף לכבוש כמעט לגמרי בישראל שווקים פנימיים כמו המלפפון, העגבניה ועכשיו הגזר, הביצים, תפוחי האדמה, הבצל ועוד.

קיימים עוד דברים שיש לתקן בדעת הקהל הישראלית, נקווה שהם יתוקנו לפני שממשלות ישראל יבצעו צעדים קשים מדי.

"כי אם ברוחי!"

יולי 18th, 2010
הסרוגים. בניגוד לכל הציפיות - לא נכנעו

הסרוגים. בניגוד לכל הציפיות - לא נכנעו

לפני 3000 שנה, הנביא זכריה אמר את המשפט המפורסם "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". בשנים האחרונות הפסוק תפס יותר ויותר משמעות מודרנית. מי שבא בחיל ובכח לא מצליח. רק מי שבא ברוח ה'. כבר יותר מ-30 שנה הציונות החילונית התרוקנה והתעייפה: יותר כח ויותר נשק כבר לא מספיקים לנצח במלחמות, רק רוחי. אפילו אליטות הקיבוצים והמושבים של צה"ל הוחלפו לאט לאט ע"י בוגרי המכינות וההסדר, למרות כל המאמצים של הצבא לעצור בעדם. גם בפוליטיקה, מזמן הציונות החילונית התעייפה ולא מצליחה להגן על קיום המדינה לא מערביי יש"ע, לא מבגידות דרוזי הגולן, לא מפלישות הערבים על אדמות הגליל, לא מכיבוש יפו בת"א, לא מהשתלטות הבדואים בנגב, ואפילו לא מהסודאנים באילת ובערד. הציונות עייפה. אין לה כח. אולמרט אמר פעם: "נמאס לנו להיות גיבורים, ונמאס לנו לנצח במלחמות", אחרים אחריו קצת פחות עייפים. אולי זה רק למראית עין…

מציאת חזון חלופי: דת השלום.

חזון הציונות נהיה קטן מדי בעיני הציבור בארץ, הוא היה זקוק לדבר אחר להחליפו, גדול יותר בעיניו מהלאומיות הציונית הקטנה: השלום. טובי ידידי ישראל בעולם ניסו לעצור אותם, אך שום דבר לא עצר את הנהירה: "איפוריית השלום" דחפה בצד את השכל, העובדות, ההיגיון, הביטחון, את החיים ואת המתים. דרכו סברו להגשים חלום וותיק: להתקבל סוף סוף בקהילת העמים. עם ישראל כ"כ רצה להאמין בזה שכל אליטות המדינה התגייסו למענו: "לא עוד עם לבדד ישכון" אמר בצהלה שמעון פרס על במת הכנסת בעת חתימת אוסלו.

המפריעים היחידים: הסרוגים.

היהדות החרדית כלל לא הפריעה לחזונם של השמאלנים: הרי תמיד הם יהיו עניים, ותמיד יהיה אפשר לקבל את הסכמתם דרך הזרמה או אי הזרמת כספים למוסדות שלהם. בנוסף לכך, למרות הדעות הימניות של רוב רובו של הציבור החרדי, עסקניהם דואגים רק לרווחת המגזר, ורבניהם כלל לא עסקו בקדושת ארץ ישראל בדורנו. הסרוגים לעומתם היוו אלטרנטיבה אפשרית לשלטון האליטות במדינת ישראל. עדיין הם פגרו בגדול בתחומי התרבות, הספרות, התקשורת, המוסיקה, הקולנוע והמשפט. אך הם היו ראשונים בצבא ובהתיישבות וחשוב מהכל: הם נותרו הציונים האמיתיים היחידים של המדינה: רוב עם ישראל הסתכל עליהם הערכה ובהערצה: "למה לי אין ילדים כאלו!" צעק איש יס"ם דקה לפני קבלת הפקודה לפרק את אותם הנערים הנפלאים.

הפתרון מוצה- גירוש גוש קטיף:

בימים אלו עלינו להיזכר בחורבנות בית ישראל ובאחרון שבהם: המבצע הצבאי הגדול בתולדות צה"ל: גירוש היהודים מבתיהם בעזה.

גם שרון ושאר מארגני ההתנתקות, לא סברו לרגע שהדבר יביא לשלום. אך כולם הסכימו לדבר אחד: זה ייתן שיעור לסרוגים לכל החיים, יראה להם מי הבוס ויותר חשוב, זה יפחית במידה משמעותית את הציונות שלהם, המכשול היחיד לקבלת עם ישראל בקהילת העמים. אפשר להגיד שזה עבד לא רע. חלק מהסרוגים נהיו חרדים, אחרים אבדו עניין במדינה, ואף בתורה. לכולם אבד הביטחון העצמי. המגורשים נותרו כשבר כלי עד היום, רובם ללא בית, ללא עבודה וחיים בתמיכת גורמי הרווחה. אולי הפשע הגדול ביותר בגירוש, היה דווקא דיכוי אותם כוחות החיים היחידים שנותרו למדינת ישראל מול כל אויביה.

המצב כיום:

משרד הבטחון מנסה כפי יכולתו לדכא את המתנחלים. כיום, בכל תקיפה של ערבים, המשטרה באה ועוצרת רק את היהודים כפי שהיא נוהגת 20 שנה בחברון. אף ממשלה לא הרסה כל כך הרבה מאחזים ובתי כנסת מאז הקמת המדינה, גם לא ביצעה הקפאת בניה כזאת נוראה בהסטוריה. לא נרדפו כ"כ הרבה יהודים ע"י השב"כ, לא הוכו כ"כ הרבה נערים רחוק מהמצלמות. ואולי לא היתה כזאת רדיפה מצד מערכת "המשפט" (מחוץ לשנת ההתנתקות).

לא נשברו:

למרות כל זאת, תורת הרבנים, מסירות המורים, איכות הנוער, הריבוי הטבעי ואולי פשוט "רוחי" שבזכריה הנביא עשו שהסרוגים רק התחזקו בשנים האחרונות, גם בצבא ובהתיישבות אך אפילו בתרבות, בתקשורת, במוסיקה, בקולנוע ועוד. בכל שכונה המוכה ע"י אלימות ערבית ופשע, מתחננים ראשי המועצה להביא "זוגות צעירים של סרוגים" כדי לסייע בהצלת המקום. כך היה בחיפה, בגליל, בנגב, ביפו, בלוד, בעכו. אין ציבור מבוקש יותר בארץ. היום יותר מתמיד רואה אותם רוב עם ישראל (לא תמיד בצורה מוצהרת) כאחרונים שלא הרימו ידיים, ואולי האחרונים, שעדיין יכולים בזכות האידאולוגיה שלהם, לגרום למדינה הקטנה שלנו להמשיך להתקיים בע"ה.

למה באמת יונתן פולארד נמק בכלא?

יולי 12th, 2010
יונתן פולארד. 9000 יום בכלא האמריקאי, וממשלת ישראל עדיין לא בקשה את שחרורו

יונתן פולארד. 9000 יום בכלא האמריקאי, וממשלת ישראל עדיין לא בקשה את שחרורו

השבוע נתפסה רשת של מרגלים רוסים שריגלו על אדמת ארה"ב. אחרי חקירה קצרה, הם הודו ושוחררו לרוסיה במבצע של חילופי מרגלים - תוך פחות משבוע. הדבר לא יכול שלא לעורר דמיון עם יונתן פולארד שיושב בכלא האמריקאי 9000 ימים, יותר מ-25 שנה. מרגלים אמריקאים רבים נעצרו בישראל, הם רק "גורשו" מיידית למדינתם ללא כל תמורה או הצהרה מצד ישראל.

תזכורת: מעצר פולארד ע"י "ידידת ישראל"

יונתן פואלרד (שהוריו נטבחו בשואה) עבד כמנתח מודיעיני עבור הצי האמריקני בשנות 79-85. הוא נחשב כאדם צנוע, ישר, מקצועי ופטריוט. במהלך עבודתו, הוא נחשף למידע על נוכחות בעירק של נשק כימי וביולוגי המוכן להפעלה נגד ישראל. אחרי הבדיקות שהוא ערך, הוא הגיע למסקנה שלמרות "חרב הדמוקלס" העומדת מעל ראשו של העם היושב בציון, ולמרות ה"ידידות" המוצהרת של ארה"ב עם ישראל, זאת לא דיווחה דבר על הצפוי לה במתקפה הבאה של עירק. הדימיון עם השואה היה גדול מנשוא - השמדת יהודים עם גזים רעילים. יונתן פולארד פנה מיוזמתו לשגרירות הישראלית וביקש למסור מידע חיוני. בהתחלה, נזהרו אנשי השגרירות וחשדו מתרגיל עוקץ אמריקאי, אך לאחר שזה הביא הוכחות לדבריו, התחילו בישראל לקחת את פולארד ברצינות.

במשך שנה וחצי שפולארד עבד עבור המוסד הוא סייע רבות למדינת ישראל לעצור מזימות ערביות רבות שאורגנו דווקא ע"י האמריקאים. למשל אוניית נשק בדרך לאש"ף בלבנון שמומנה ע"י ארה"ב כדי להביא לכופר של אזרחים אמריקנים שם, נעצרה ע"י המוסד בזכות מידע חם שהגיע מפולארד.

פולארד ומקרים אחרים של ריגול בארה"ב:

פולארד נאשם בסיוע למדינה ידידותית. הוא לא מסר סודות של ארה"ב אלא רק סודות של ערבים שארה"ב שמרה לעצמה ולא מסרה בעצמה לישראל (לפעמים בניגוד להסכמים כתובים!). הוא ישב 7 שנים בצינוק בבידוד מלא בלי שאיש דיבר איתו, וסברו השלטונות שהוא לא יחיה כ"כ הרבה זמן. תנאי מעצרו נחשבים לקשים ביותר בארה"ב. אין בארה"ב אדם שישב על ריגול כ"כ הרבה שנים. נעצרו מאז מרגלים רבים שמסרו סודות ארה"ב לאירן, לחיזבאללה, לרוסיה, ליוון, לפקיסטאן. כולם שחוררו מזמן.

על כתבי אישום דומים מקובל לשבת בארה"ב 4 שנים. ארה"ב לא רוצה לשחרר את פולארד משתי סיבות עיקריות:

1) לתת שיעור לכל יהודי ארה"ב למען יראו וייראו.

2) לא לתת לעולם, וגם לישראלים להבין עד כמה ארה"ב היא לא ממש ידידה של ישראל אלא נוהגת כאויב של ממש כלפיה לפעמים.

למה יהודים אמריקנים לא עוזרים  לפולארד:

שוחחתי מספר פעמים עם יהודים אמריקאים בנושא פולארד. היהודים לא ממש מנסים להציל את פולארד. הם דווקא מרגישים מאוד פטריוטים, מאוד אמריקאים. בעיניהם פולארד מהווה כתם על נאמנותם. הם היו מעדיפים שהוא יעלם, שימות ושלא ישוחרר.  להיאבק למען פולארד עלול להחשיד אותם בנאמנות כפולה, דבר שהם הכי מפחדים ממנו. לכן קשה למצוא ארגונים יהודים אמריקנים שמוכנים לעזור בצורה פומבית.

מצבו הבריאותי של פולארד:

אחרי 25 שנה, ללא טיפול רפואי הולם, בתנאים סניטרים גרועים ביותר, מצבו של יונתן פולארד מחמיר ומידרדר, יש לו סכרת, כולסטרול, דלקת פרקים, תקיפות בכיס המרה, גידולים בסינוס  (שלא מרשים לו לעבור בדיקות אם הם ממאירים או לא) ועוד מספר בעיות נוספות.  לא שמענו על מאמצים מצד ישראל אפילו כדי לסייע לו רפואית. אפילו אשתו של פולארד שגרה בארץ לא מקבלת סיוע, גם לא כספי, כלשהו ממדינת ישראל למרות שהיא גם סובלת ממחלה קשה.

למה ממשלת ישראל לא עוזרת לפולארד:

כאן מגיעות השאלות היותר קשות:

-   למה ממשלות ישראל התנגדו שנים רבות לתת לו אזרחות ישראלית למרות פניות רבות בבג"צ בנושא?

-   למה ממשלת ישראל סירבה במשך 13 שנה להכיר "רשמית" שהוא עבד עבור המוסד, ולכן נמנעה מלבקש דבר בקשר לשחרורו.

-   למה ממשלת ישראל מסרה בעצמה את כל החומר הנדרש להרשעתו של פולארד, כולל כל המסמכים עם טביעות אצבעותיו מיד לאחר מעצרו.

-   למה בתשס"ג  (2003), 112 ח"כים חתמו על עצומה לבקש חנינה לנשיא ארה"ב. אך שרון "שכח" להביאה?

-   למה  אהוד אולמרט למרות מכתב תמיכה מכל ראשי הסיעה לא ביקש מבוש לשחרר את פולארד לקראת סוף כהונתו?

-   נתניהו לאחר הסכמי "וואי" טען שהוא היה אמור לחזור הביתה עם פולארד איתו במטוס, אך קליטון אמר שזה שקר, ומעולם לא היתה הבטחה כזאת. מי שיקר? אני מוכן להאמין שהאמריקנים שוב רימו אותנו.

-   למה עד היום לא הוגשה בקשה רשמית של ממשלת ישראל לשחרורו?

-   הח"כ לשעבר רפי איתן (גמלאים) ישב בשגרירות הישראלית בזמן שפולארד ביקש מקלט בבריחתו מאנשי ה-FBI. הוא נתן פקודה להוציא אותו בכח מהשגרירות וטען 18 שנה אחר כך שהוא מצטער רק על דבר אחד: שהוא לא חיסל אותו בעצמו באותו רגע.

מדינת ישראל מעדיפה כנראה את העבדות לארה"ב שמביאה לה "שקט" מאשר העוז היהודי שעשוי להביא לה כבוד והערכה.

גורמים בישראל כנראה גם לא מעוניינים שהציבור בארץ ידע באמת מי זו ארה"ב, כדי שנוכל להמשיך לקבל תכתיבים ממנה בניגוד לדעת הקהל הישראלית.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה רואה בפולארד מפתח להיסטורית מדינת ישראל המודרנית. הרי עם פולארד, מדינת ישראל עברה ממדינת "מבצע אנטבה", ציונית וגאה, למדינה "פרגמטית", גרורת ארה"ב, שלא מהססת להפקיר את חייליה בשטח.

יש כנראה בידי פולארד הרבה מאוד דברים אפלים עוד לגלות לנו, לא רק על הידידה הגדולה, אלא גם על התנהלות מדינת ישראל עם מי שמסר נפשו עבורה. ממשלת ישראל יכולה לסייע בשחרורו, לשם כך פעילים רבים עוד עמלים בנושא.

איך עושים היסטוריה? המשט, שליט ועוד

יולי 4th, 2010
קמפיין שליט: מביא לתוצאות דומות למשט התוקי

קמפיין שליט: מביא לתוצאות דומות למשט הטורקי

יצירת היסטוריה: הוראות הפעלה:

הדרך המועילה ביותר לקדם מהלכים בעולם כולו עוברת דרך השלבים הבאים:

1) יצירת "מיזם חדשותי".

2) יצירת כותרות.

3) התייחסות מנהיגים לנושא.

4) פרשנויות ותגובות.

5) "התעסקות התקשורת" בפרשיה, יצירת חדשות נוספות הקשורות לנושא.

6) "בישול" דעת הקהל.

7) החלטות המנהיגים שעליהם רצו להשפיע מתחילת המיזם (ממשלת ישראל, האו"ם או כל מנהיג בעולם).

התנאים ההכרחיים כדי שהמיזם יצליח:

בכל מקום, התקשורת היא זאת שתבחר אם לעסוק או לא לעסוק בפרשיה החדשה. למשל אירוע של 100 אזרחים מוסלמים הרוגים ע"י צבא סעודיה ביום אחד (אמת!), לא יכנס גם אחרי מזג האוויר בתקשורת העולמית, והצתת 10 שדות של מתנחלים ע"י ערבים לא תזכה בד"כ לשורה אחת ב- YNET, מאחר שכל אלו מאורעות שלא מקדמים את אג'נדת אותה תקשורת. פחות או יותר כדי לקבל גיוס חינם של משאבי התקשורת כדאי מאוד לעמוד בתנאים הבאים:

בעולם: ה-CNN, ה-BBC, אל-ג'זירה ואנטישמים אחרים ישמחו לפרסם בחינם כל פרשיה ש:

- עשויה לפגוע באחיזת מדינת ישראל בארצה, ולקדם הקמת מדינה פלסטינאית חדשה (בנוסף לירדן).

- יש בה החלטות של ממשלת ישראל שעשויות לחזק את עמידתה בארץ ישראל, או להפסיק את הידרדרותה. (בלשון התקשורת זה ייקרא: פגיעה באימון בין הצדדים, בתהליך השלום, באינטרסים אמריקנים באזור, עליה במחיר הנפט, עיתוי לא רצוי, עלבון לממשלת ארה"ב…).

בארץ: בערוצי 1,2,10, בגל"צ, בקול ישראל, ב-NRG, ב-YNET, בידיעות, במעריב, בהארץ, בוואלה, יממנו על חשבונם כל קמפיין שיש בו המאפיינים האלה :

- עשוי לפגוע באחיזת מדינת ישראל בארצה, ולקדם הקמת מדינה פלסטינאית חדשה (בנוסף לירדן).

- יש בו החלטות של ממשלת ישראל שעשויות לחזק את עמידתה בארץ ישראל, או להפסיק את הידרדרותה. (בלשון התקשורת זה ייקרא: פגיעה באימון בין הצדדים, בתהליך השלום, באינטרסים אמריקנים באזור, עליה במחיר הנפט, עיתוי לא רצוי, עלבון לממשלת ארה"ב…).

יש שיטענו שלמראית עין, קיים דמיון מסוים בין מטרות שונאי ישראל, והתקשורת הישראלית. אחרים יטענו שזו טעות.

המשט, וצעדות שליט כמשל:

קיים דמיון רב בין המשט התורכי לעזה וההפגנות המאורגנות והמתוקשרות היטב להגדלת מספר המחבלים שישראל תסכים לתת תמורת שליט.

הרי, לא שמענו על מסע כזה בכל השנים שעברו. הוא לא נובע מהתעוררות עם ישראל לנושא, אלא מהחלטה מחושבת של גורמים פוליטיים "לייצר חדשות" כדי להחליש את ממשלת נתניהו. באותן צעדות, למרות התקציב האדיר של עשרות מיליוני ש"ח (דרך אגב, מי מממן את כל זה??), לא הצליחו לגייס יותר מכמה מאות אנשים באירוע המרכזי שלהם ואחרי הרבה עבודה מכל התקשורת המגויסת, גם לכמה אלפים, שחלק מהם גם מקבלים מן הסתם משכורות מהקרן החדשה (כדאי לבדוק). אבל התקשורת נתנה לזה הרבה יותר כח: למה? פשוט: חייבים להביא לשחרור מחבלים כבדים כמו ברגותי, כדי שהם יעמדו בראש המדינה הפלסטינאית שתקום (ח"ו), שאתה נוכל לדבר על שלום.

אין לשכוח שהצעדות אורגנו ע"י איש השמאל הקיצוני יואל מרשק (שארגן את רוב הפרובוקציות נגד המתיישבים ביו"ש).

המשט, שהופעל ע"י סה"כ 40 שכירי חרב עם מקלות, ניצח את ממשלת ישראל. הוא גרם ל:

-   התעסקות העולם בבעיה הדמיונית הקרויה "המצור על עזה". (מה עם גבול מצרים?)

-   הצגת ישראל כאלימה, החלשתה בבמה הבינלאומית.

-   פרסום פומבי בפרטי ה"מצור" שישראל מפעילה בעזה.

-   פתיחת המעברים לעזה, וביטול המצור.

-   בזבוז של מעל 50 מיליון דולרים של מדינת ישראל בטיפול בפרשיה.

-   גינויים באו"ם, ובכל תקשורת העולם כמעט.

-   פיצוי (רומזים על כך, נתפלל שלא יקרה) במיליוני דולרים של משפחות השאהידים שנהרגו ע"י חיילי השייטת.

אם כן הקרב אבוד?

כפי שאמרנו, כל אירוע שיכול לצייר את המתנחלים כקורבנות הערבים בארץ ושיוכל לחזק את אחיזת מדינת ישראל בארצה, יצונזר בצורה אוטומטית וייעלם מהציבור בארץ והעולם. אז האם נגזר על הישוב הציוני להמשיך להידרדר עד לביטולו ח"ו? התשובה היא לא! אפשר לעבור את צנזורת המדיה בארץ, וגם בעולם. קיימים עדיין 4 אפיקים חזקים שאובמה והשמאל הישראלי היו רוצים להשתיק, והם:

1) האינטרנט: תגובת האנשים הפשוטים באתרים כמו רוטר והטוקבקיסטים (70% מצונזרים לצד "הנכון") באתרי השמאל.

2) התקשורת הציונית (פוקס בארה"ב, מקור ראשון - ערוץ 7 בארץ).

3) הסברה טובה ויצירתית: האתר latma הצליח לבדו להשפיע על דעת הקהל העולמית הרבה יותר מכל מאמצי דובר צה"ל. הוא טוב, מצחיק, וקולע. יותר מ-3 מיליוני אנשים בעולם צפו בקליפ שלהם על המשט והוא סייע רבות להסברה הישראלית.

4) רוב השרים של ממשלת ישראל עדיין ציונים, ולהם היכולת לייצר חדשות ע"י אמירות ומעשים. הם מפחדים לרוב להשתמש בכח הזה בגלל התקשורת הישראלית (ובית המשפט?) שעלולים לקצר את חייהם הפוליטיים.

לכן, עוד הרבה אפשר לעזור לעם ישראל, במערכה העיקרית שלו כרגע: דעת הקהל הפנימית והחיצונית.

למה האיסלם מצליח כל כך טוב מול המערב

יוני 27th, 2010
ההתנגשות החזיתית בין ערכי המערב והאיסלם

ההתנגשות החזיתית בין ערכי המערב והאיסלם

ערכי המערב:

המערב מתבסס על החירות, היושר והצדק. בארה"ב נשיא יכול להימצא בסכנת הדחה על העובדה שהוא שיקר בבית המשפט, ולא בגלל בגידתו באשתו. בין מדינות המערב, הסכמים כלכלים וצבאים מכובדים בד"כ, פרשיית שחיתות אחת יכולה להפיל ממשלות. התקשורת היא חופשיה, גם מתי שהיא מגויסת. בגלל מרכזיות ערכי החירות, היושר והשוויון במערב, כל אזרחי המערב בחרו במשטרים דמוקרטים, התואמים היטב את מערכת ערכים שלהם.

היושר (Integrity) הנדרש מאוד בעולם העסקים, מהוה תכונה מרכזית (עם החירות) שאפשר למערב להשתלט על הכלכלה העולמית המודרנית.

אומנם, חירות המערב, שאינה יודעת גבולות מתנגשת עם ערכים חשובים אחרים כגון משפחה, צניעות וכבוד. המערב מקנה ערך רב לחיי אדם, תכונה שהם למדו מעם ישראל דרך התנ"ך, כמו כן הם נוטים להיות בעלי חמלה, וברמה תאורטית הם רגילים להימצא בצידו של חלש.

כמובן ביחס לישראל, יש למערב חוקים חזקים נוספים, הגוברים על כל החוקים האלו, אך אין אנו עוסקים בהם כרגע.

ערכי האיסלם:

כאן, נעסוק באיסלם ובהיבטים מסוימים גם של יבשת אפריקה. במדינות אלו, היושר והחירות אינם תופסים מקום מרכזי כ"כ,  ובמקומם נמצא בראש ובראשונה הכבוד ואחריו הכח. הכבוד האישי, ומעל הכל הכבוד הלאומי. הכבוד נמצא הרבה מעל חיי האדם באיסלם.

הנשיא אסעד כבר אמר שהוא מוכן לפתוח במלחמה נגד ישראל, והוא טוען שהוא לא יצליח פחות טוב מהחיזבאללה. כששאלו אותו "מה עם הקרבנות?" הוא ענה- "תמיד יש קרבנות" - "מה עם ההריסות?" - "אנחנו נבנה. אבל לפחות אנחנו נחזיר את כבודנו האבוד."

ממשלות ישראל שקלטו את זה היו מוכנות לא לנצח כל לך את מלחמת יום הכיפורים כדי לא לפגוע בכבוד הלאומי של מצרים ולאפשר הסכם שלום עימם.

די מקובל בעולם הערבי לשקר, גם אצל מנהיגיהם, והאמת והעובדות לא משחקים תפקיד מרכזי בתפיסת המוסלמים. לדבר הזה השפעה ניכרת בתחום הכלכלי: למרות אוצרות הטבע הרבים שהתברכו בהם מדינות ערב ואפריקה, הם כמעט אף פעם אינם מצליחים לרומם את רמת חיי אזרחיהם, בגלל חוסר היושר הבסיסי ששורה עמוק בתוך החברות שלהם. בכל העולם, העסקים  בנויים על אימון הדדי, ואין מדינה ערבית אחת שקיימה הסכם שהיא חתמה עליו. פרופ' משה שרון כבר אמר על העולם הערבי שאצלם: "הסכמים הם לא יותר ממילים שאין מאחוריהן כלום".

לעומת זאת, האיסלאם מכיר בערכי האמונה, המשפחה, הצניעות והאירוח.

חולשת המערב מול הערבים:

קיימת מלחמת תרבות בין מערב לאיסלם. המוסלמים שונאים את החירות המערבית מפני שהיא מאפשרת כל פריצות, ולא מהססים להצהיר בזאת. אין לשכוח שהמשעות של המילה איסלם בערבית היא "כניעה". למרות זאת, בשנים האחרונות למדו המוסלמים לדבר את לשון המערב. הערבים ידעו מאז ומתמיד להיראות מסכנים כשידיהם על התחתונה. הדבר פועל היטב על המערב.

המערב שהוא רגיש לחיי אדם, יקבל באהדה את צעקות המוסלמים שנפגעים במלחמות מול הישראלים. (גם בלי האנטישמיות הנפוצה שם).

הם גם יודעים להפעיל כח ואלימות, דבר שהחברות הדמוקרטיות לא ערוכות יותר מדי טוב נגדם.

השקר בהסברה האיסלמית:

הערבים טוענים שהם רגישים לחיי האדם, אך למעשה זה לא דבר שמעסיק אותם כ"כ, גם לא במדינותיהם. למעשה אפילו חיי אחיהם לא מוציא אותם לרחובות.

בעירק: מוסלמים הרגו עשרות אלפי מוסלמים, ואף מוסלמי לא צעק.

באירן: מאות מפגינים נהרגו אחרי הבחירות, וזה לא גרם לאף מחאה.

בסעודיה: עשרות פליטים (אזרחים, כולל נשים וילדים) נטבחו ביום אחד, מאחר שהם סירבו לעזוב את אדמת סעודיה. ללא תגובה בעולם.

למצריים: יש גבול עם עזה סגור יותר מזה של ישראל, חוץ מאמצעי לחימה שהם מעוניינים בכניסתם. אך לא הערבים ולא שותפיהם במערב, אינם מבקרים אותה על ההחלטה הזאת.

בתימן: מלחמת האזרחים פגעה בעשרות אלפי מוסלמים. אך אין הדבר מגיע למחאה כלשיא, גם לא באו"ם.

בסודן: נטבחו 300,000 מוסלמים ע"י ערבים מוסלמים. לא ראינו מדינות מוסלמיות רצות לעצור את זה.

בלבנון: סוריה הכובשת, מפעילה מיליציות ושודדת מדינה שלמה - ללא הפרעה.

למעשה ניתן להסיק שרק הריגת מוסלמי ע"י לא-מוסלמי, או שלטון לא מוסלמי מקומם את עולם המוסלמי. מדובר כאן על הכבוד הלאומי והדתי שהם ערכים העליונים באיסלם.

אם המערב וישראל היו מבחינים בעובדה שלעולם הערבים אינם כועסים על הרג אחיהם, אלא רק על כבוד האיסלם, הם היו הרבה יותר חסינים מול מחאתם, ומצליחים להדוף אותה.