למה הורסים ישובים דווקא בחודש האחרון

ינואר 27th, 2012
בית קבע שכבר נהרס במגרון ע"י נתניהו

בית קבע שכבר נהרס במגרון ע"י נתניהו

כולם שואלים ולא מבינים, מדוע עכשיו, נתניהו, הורס ללא הבחנה ישובים צעירים רבים ("מאחזים" בלשון העיתונאים). לא מובן הדבר, למה עכשיו, כשאפשר לדחות בעוד חודש? למה קרוב לבחירות כ"כ, הרי הבוחרים שלו מתנגדים למהלך? הדבר הזה הפך לחידה אצל פרשנים רבים. אחרי בירור, נראה כאן, שזה בדיוק הזמן עבור נתניהו וברק, להרוס כמה שאפשר ישובים, כולל מיגרון.

הלילה המתוכנן לגירוש מגרון

קיים הסכם בין שר הבטחון ושרי הממשלה שהוא לא יבצע שום גירוש משפחות ללא הודעה מראש של 24 שעות. בליל  12 לדצמבר יצאו כוחות צה"ל למשימת גירוש והריסה בפועל של הישוב מיגרון  בניגוד גמור להסכם. למרבה הפלא, רק החדירה לבסיס מג"ב בחטמ"ר אפרים, היא שמנעה את הגירוש ברגע האחרון. בממשלה גם השרים הלא כ"כ ימניים כמו בגין כעסו על ה"בגידה". אך רה"מ כלל לא כעס. להיפך, כמה ימים אחר כך, הוא המשיך לדחוף את אותו אהוד ברק (נותן הפקודה) לשילובו בתוך הליכוד. כנראה, השניים מתואמים. רה"מ מבקש לקדם את הרעיון שלו של שתי מדינות לשני עמים. הוא צריך להכין את הקרקע על ידי שבירת רוח המתיישבים. ברק יעשה את זה בשמחה. הוא ישחק את תפקיד השוטר הרע. זה מתחיל במאחזים בודדים, אחר כך במשפחות, אחר כך בבתי קבע. ברק הרס מאחזים שונים עם משפחות באישון לילה בברוטליות ואכזריות (מצפה יצהר, ישא ברכה במצפה יריחו, גבעת גל יוסף, מצפה אביחיל כולל מכות, גז מדמיע, והוצאת ילדים באמצע הלילה ב-3 מעלות בחוץ, כולל ביזה של הערבים שגירשו אותם…).

הפשטות שבהכשרת מיגרון

אין שום אדם בעולם שטוען לבעלות על הקרקע במיגרון. היא מוגדרת "פרטית" אך למושג קיימת משמעות משפטית שונה לחלוטין ביו"ש מבשאר הארץ. במקרה הזה, הפרקליטות פשוט בחרה להשתמש במיתוג "אדמה פרטית" כדי לנשל יהודים מאדמתם. אפשר לחסום אותה בדרכים רבות, כולל חקיקה. עד היום, עומדת חרב דמוקלס על הישובים הצעירים, וברק "רשאי" בכל עת, לבוא ולגרש את כולם, כפי שהוא ניסה כבר.

נתניהו הכשיל לפחות 4 פעמים את הכשרת מיגרון. היו ניסיונות מהסיעה שלו, מהקואליציה, אפילו ממנו בעצמו כביכול!  כל ראשי הקואליציה התבטאו בפומבי בעד פתרונות מגוונים של פשרה. הוא דחה את כולם ומנע מכל חוק להגיע לכנסת. הוא לא חושש (בצדק) מהסרוגים של המפד"ל: הם רואים בו מלך, ולעולם לא ימרדו בו.

שתיקת מפלגות הקואליציה

בבחירות האחרונות בליכוד, המפד"ל מימן וניהל קמפיין נגד פייגלין אצל אנשי ההתיישבות, כאילו נוכחותו בכנסת תגרום לעליית השמאל. בפועל, בדיוק ההיפך קרה. המאבק נגד פייגלין הוא שהוריד 6 מנדטים מהליכוד. זה פרדוקס גדול, כולם יודעים שפייגלין בליכוד יחזק אותו על חשבון מפלגות הימין, בעיקר המפד"ל וישראל ביתנו. מחישובי הישרדות פוליטיים טהורים, עדיף מבחינתם שנתניהו-ברק, ימשיכו במלאכתם. הצד הימני של הקואליציה אינו יכול להגיב. הצמד נתניהו-ברק קלט את זה היטב, יש לו יד חופשית מצד שרי הקואליציה.

שתיקת השרים וחברי הכנסת בליכוד

נתניהו הזהיר אישית את כל חברי סיעתו, שכל תמיכה בפייגלין תתורגם אוטומטית למחיר אישי עבורם. ברור גם כן, שהתנגדות לפינויי ברק יתורגמו בשטח, גם כן לתמיכה בפייגלין. לכן, נאסר עליהם להתערב. לצמד בוגרי סיירת מטכ"ל, ברק-נתניהו, יש יד חופשתי מצד אנשי הליכוד.

הימין הדתי מפחד לשלוט

יש לי חברים רבים בהתנחלויות, ערכיים ובעלי מסירות נפש גדולה, אך טרם עלתה אצלם התודעה לקחת את השלטון. הם עדיין רוצים להשפיע עליו מן הצד. הציבור האמוני צריך להוביל, לא בגלל שהוא טוב מאחרים, אלא בגלל שהוא עדיין ציוני ואידיאליסטי כמו מקימי המדינה, אולי אף יותר. לא נגמרה מלחמת העצמאות של מדינת ישראל: עדיין רבים רוצים את השמדתנו, ולכן אין מקום לאנשים עייפים, שלא כ"כ בטוחים כבר שיש לנו כאן "מקום תחת השמש". עם ישראל זקוק להנהגה ערכית, בעלת חזון שהיא תשדר אמת וצדק, כדי להתמודד בהצלחה מול מסע הלחצים העולמי שעלול רק לגבור בשנים הקרובות.

קמפיין הדרת הנשים להחלשת מדינת ישראל

ינואר 18th, 2012
בנות מגיעות היום לכל יחידה קרבית. השאלה, חוץ מהסיפוק האישי, צריך לדעת מה ההשפעות של התופעה

בנות מגיעות היום לכל יחידה קרבית. חוץ מהסיפוק האישי, צריך לדעת מה ההשפעות של התופעה , ומי דוחף אותה באמת (תמונה-וויקפדיה)

הגאון מוילנה מתאר את מלחמת גוג ומגוג כמאבק בינלאומי מכל הגויים כדי למנוע מעם ישראל לשוב לארצו ולאיתנו. מתברר, שרבים הדרכים שבהם הגויים משתמשים בהם, ואפשר לכלול בה גם המתקפה המתואמת בשם "הדרת נשים", בישראל, נראה כאן איך.

קמפיין שבא מבחוץ ומצליח לצוד נפשות בישראל

גורמים מקורבים לראש הממשלה טענו שמקור הקמפיין "הדרת נשים" שבו השתתפו בתאום רב כל כלי התקשורת הישראלית, מקורו בחו"ל. גם מזכירת המדינה בארה"ב "מזועזעת מהדרת הנשים בארץ", לא בסעודיה, לא בלבנון, דווקא באגד. גם העורך הראשי של אתר רוטר, סבור שהדברים קשורים.

החוסן והנצחון

במזרח התיכון ולמעשה בעולם כולו, הניצחון הצבאי קובע את המציאות. לכן יש חשיבות לחוסנו של הצבא לא רק כדי להגן על גבולות המדינה ועל אזרחיה, אלא אולי לא פחות חשוב, כדי להגן על תדמית העם והמדינה כולה בעיני העולם: מי שמנצח במלחמות מעורר השראה, והעולם כולו נוהג להידבק במנצח: לדבר הזה השפעות רבות בכל התחומים מהכלכלי ועד הרוחני. הרי "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים", אומר קהלת (ט, טז). אם כן לפגוע בחוסן הצבא, היא דרך מועילה ביותר להחליש את ישראל.

ירידה בחוסן החייל, מאבק האימהות ותרומות ארה"ב

המ"פ שלי סיפר לי שמאז שנתנו לאימהות להתקשר למפקדים כדי למחות על קושי השירות, האימון נהיה הרבה קל. והחייל נהיה פחות חסין. גם אם אפשר להבין אותן, לא בטוח שהן תרמו לבניהן בסופו של דבר. כמו כן במסגרת הסכמי אוסלו רבין הסכים להעביר את כל בסיסי ההדרכה משטח יו"ש לקו הירוק והאמריקאים  התנדבו לממן את התהליך. במקום חצי תנאי שדה, החיילים זכו למלון 5 כוכבים, מיטות נוחות, מזגן, בריכת שחייה, ג'אקוזי… לכאורה מה רע בזה? כלום, רק שהמעבר מתנאי הפינוק של הבית לתנאי הפינוק של הצבא לא יתרום במיוחד להפוך את החייל ללוחם טוב יותר.

מטרה מוצהרת של האו"ם: קידום הנשים במקומות מפתח:

בכל העולם, הם סבורים (בצדק) שהדבר יבלום את הילודה (אשת קריירה יולדת פחות ילדים) ואת המלחמות  (הן מסתכלות על החיילים כמו על בניהן וקשה להן יותר לשלוח אותם לקרב, גם כשצריך). גם בישראל סבורים בארגוני השמאל שהחלשת הלאומיות הישראלית תסייע לשלום במזרח התיכון, כאשר דווקא איש אינו מנסה להחלישה בצד השני של הגדר, שם היא רק גוברת, אולי בגלל שקיימות אצל אויבי ישראל מטרות נעלות יותר מהשלום.

שילוב נשים בחי"ר, רק יכול להחליש אותו

הרי כל חייל מתקבל ביחידת שדה ע"פ כישורים פיזיים בין היתר. כישורים שדורשים מאמץ רב לרוכשם: בריצה, בכושר גופני, בסחיבה. החייל הטוב הוא גם חזק יותר. לפי הקריטריונים האלו, לא היו יכולים להכניס אף אישה לשום יחידת שדה. הרי היא אף פעם לא רצה כמו גבר, ולא סוחבת 15 ק"ג על הגב כמו גבר. כדי לקדמן, פגעו ממש בצבא: נתנו להן קריטריונים יותר קלים לקבלה. יותר קלים בהרבה, כאילו רק כח הרצון נבחן שם, ולא הכושר הגופני בכלל.

בקיץ דווח על מרדף של יחידה מעורבת שבה היו צריכים לתת למחבל לברוח כי החיילת לא יכלה לרוץ והכח בחר לשוב על עקבותיו כדי לא להשאירה לבדה בשטח עוין. הגיוני שחיילת עם אפוד לא יכולה לרדוף אחרי מחבל בן 19. בנוסף לכך כל מי ששירת בצבא יודע שמיד עם נוכחות חיילות, החיילים מורידים הרבה מהרצינות שלהם.

להבין את הקמפיין ולא להשתתף בו

יכולתם של כל כלי התקשורת לנהל קמפיין לא עובר את השבועיים בד"כ. אח"כ הם נמאסים יותר מדי. בכל קמפיין שלהם, יש לחשוב היטב ולא להגיב כפי שהם רוצים שנגיב, אלא להתבונן קדימה כדי לא לגרום לשמאל להשתמש במגיבים נגד העקרונות שלהם עצמם, כפי שראינו בתמיכת ראש מועצת יש"ע בהפעלת יד קשה נגד אנשי הגבעות, וגם חברת כנסת ימנית בקמפיין נגד "הדרת נשים".

ילודה כלכלה ועם ישראל

ינואר 12th, 2012
היילודה, בעם ישראל ובמדינת ישראל פועלת ע"פ חוקים שונים משאר העולם

הילודה, בעם ישראל ובמדינת ישראל פועלת ע"פ חוקים שונים משאר העולם

בכיר במשרד האוצר אבי צמחון, פרסם כתבה בשם "משפחה עם 8 ילדים היא חטא". שבה הוא טוען: "היכולת של הורה לשמונה ילדים לפקח על ילדיו ולסייע להם קטנה לאין ערוך מזו של הורה לשלושה ילדים. גם מערכות החינוך המהוללות של פינלנד ושוודיה היו מקרטעות אילו שליש - ולא 3% - מילדיהן היו מגיעים ממשפחות שבהן יותר מחמישה ילדים". נדון כאן בקשר העצמי בין כלכלה וילודה, השפעותיו, בהשוואתו של יועץ השר. כמו כן לא נוכל שלא לשוב על הקשר העצמי הקיים בין כלכלה וערכים, ושהציונות מסוגלת לתרום רבות לעתיד כלכלי טוב יותר למדינת ישראל. לא פלא שאנשים בעלי ערכים מסוימים מגיעים למסקנות מהסוג הזה.

סטטיסטיקה, עוני וילודה

צמחון מספר שהסיבה העיקרית שכלכלת ישראל לא מגיעה לזו של אוסלו היא שאנשים מולידים כאן יותר מדי ילדים. וזה ההבדל היחיד שהוא מצא בין שתי הכלכלות. קיים קשר כמעט בכל העולם בין ילודה ועוני: המשפחות העניות מביאות הכי הרבה ילדים. זאת משום סיבות תרבותיות לרוב (בקרת ילודה, אישה עובדת ורוצה קריירה, תרבות פנאי גדולה, שילדים רק מפריעים להן..). אומנם שני ציבורים בעולם לא עומדים תחת הכלל הזה למיטב ידיעתי: הציבור הציוני דתי (בעיקר המתנחלי) והחרדים בארה"ב. הם עובדים מתפרנסים ואינם עניים, אך מביאים ילדים רבים.

לגבי הציבור החרדי, שבו רוב הגברים אינם מפרנסים, קיים אכן עוני, אך דרכם נכנסים מאות מיליוני שקלים למשק הישראלי, מתורמים יהודים מחו"ל שרוצים לתמוך באורח החיים שלהם, וזה אולי מהווה את התרומה הכלכלית העיקרית שלהם.

ריבוי ילדים ופשיעה: לא בעם ישראל

הפשיעה היא ללא ספק גורם מרכזי להאטת כלכלות העולם. צמחון אכן מספר על "יכולת פיקוח של הורים למשפחה עם שמונה ילדים".

הדעה הרווחת אצל החוקרים היא שדווקא חוק ההפלות בארה"ב של שנות ה 70 היווה גורם מרכזי בהורדת הפשיעה בעשרות אחוזים בארה"ב בשנות התשעים. הרי אותם ילדים, שהיו לא רצויים, היו מתגלגלים לרחוב, בסופו של דבר לפשיעה. מאחר שהם כבר לא נולדו, הם גם לא הפריעו… הקשר הזה כלל אינו קיים במשפחה היהודית ברוכת הילדים, כי היא דווקא יודעת לשמור על ילדיה דרך החינוך היהודי המסורתי. אם מסתכלים בבתי הכלא, לא מצליחים למצוא אותם שם: הם לא התגלגלו לפשיעה. שם מוצאים אומנם 40% ערבים אבל פחות מ-3% דתיים. הקשר בין ריבוי ילדים ופשיעה אם כן, לא ממש פועל בעם ישראל.

ילודה, ערכים ויאוש:

במדינות רבות, נגמר הרצון לחיות, זוגות לא מביאים ילדים, אין להם כח להגן על עצמם מכיבוש מדינתם ע"י אוכלוסיות ותרבויות זרות. הם מתים מהלכים. הם עובדים מעט, נהנים הרבה, מביאים מעט ילדים, עוסקים בעצמם, משקיעים 2-5 שעות ביום לבילוי מול המסך בצורה לא פרודוקטיבית במיוחד. הפוסט-מודרניזם מזריע ייאוש בעולם מאחר שאין שום דבר אמיתי בהחלט. לכן אין שום דבר ששווה להילחם עבורו, (אולי חוץ מהפוסט-מודרניזם עצמו), לא רק מלחמות צבאיות, אלא גם מאבק עבור עצמם. לכן גם לא נותר להם כח לשמור על ציביון מדינתם, ערכיהם, והעתיד מפסיק להיות חשוב. הרי אין שום דבר באמת חשוב. מהגרי עבודה מכל העולם נוהרים לשם, מייצרים להם מערכת ערכים שונה לגמרי, ומביאים ילדים רבים. כתוצאה מכך, יש בסקנדינביה המדינות הכי שוויוניות בעולם, אך גם בגלל ההגירה, הפכה אוסלו לבירת האונס העולמי, שבה מתרחשים פי 4 יותר פשעים  מבניו יורק. יש להם 1.6 ילדים לאישה, ובמדינות אירופה מגיעים גם ל-1.2 ילדים לאישה.

מדינת ישראל זקוקה להרבה יהודים

קיימת בישראל תחרות פנימית על יהדותה של המדינה. מספר היהודים צומח כל שנה ב-1.6% ושל הערבים ב- 2.6%.

בנוסף להיבטים הרוחניים, הדמוגראפיים, הביטחוניים, והחברתיים, יש לגודל האוכלוסייה גם משמעות כלכלית.

הרי עוצמתה של מדינה אינה נמדדת רק לפי תוצר גולמי לנפש, שמתרגם די במדויק את נוחות חיי האזרח, אלא גם בתוצר הגולמי שלה בכלל, שהוא תוצר ישיר מגודל האוכלוסייה. יכולת העצמאות וההשפעה של מדינת ישראל בתחום הכלכלי, וכתוצאה מכך גם יבוא התחום הערכי, זקוקה לאוכלוסיה יהודית גדולה, מכאן ומשאר העולם, שבעזרתה מדינת ישראל תוכל לעמוד בכל האתגרים הפנימיים, האזוריים, והעולמיים שלה.

תמונה על בסיס: , Salvatore Vuono / FreeDigitalPhotos.net

מלחמת הדעות בין יוון וישראל, באוטובוסים ובגבעות

דצמבר 25th, 2011
מלחמת הדעות בין היהדות להתייבנות עוד לא הסתיימה...

מלחמת הדעות בין היהדות להתייוונותי עוד לא הסתיימה... (מקור וויקיפדיה)

יוון באה להציע לעולם השקפה בעלת תכנים רבים שמתנגשים עם ערכיו המסורתיים של עם ישראל:

-          הדוניזם (נהנתנות) מול הקודש.

-          קוסמופוליטיות (ביטול המחיצות הלאומיות, והייחודיות של כל אומה) מול לאומיות ישראל.

הקודש מלמד שיש לקדש את החיים, ושמטרת הבריאה היא להביא את האדם לפגוש את הבורא בזכות מאמציו.

ההדוניזם, לא רואה בקיום האדם שום מטרה מעבר לקיומו בלבד, ולכן הוא מבקש להנות, בצורה רגעית פחות או יותר.

הקוסמופוליטיות (וגם ההומניזם) רואים באדם הערך העליון, ובישויות לאומיות גורם מפריע שמביא עימו רק הרס ומלחמות.

לאומיות ישראל רוצה לקדם את הבית השלישי בכל אופניו, ודרכו, כדברי חז"ל, להוות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", היינו להשפיע ולהיטיב לעולם כולו.

יש לציין שהשמאל הישראלי (נציג מקומי של הקסמופוליטיות), אינו רואה בלאומיות ישראל שום תפקיד אוניברסלי אלא להיפך.

דעת הקהל הישראלית: המטרה שרוצים לכבוש

יש להבין, שכל הצעקות, הראיונות, הכתבות, הסיוע האירופאי לעמותות השמאל, הפרובוקציות הציבוריות, יש להן מטרה אחת בלבד: להשפיע על גורלו של עם ישראל דרך דעת הקהל שלו. הרי ידוע שבמשטר דמוקרטי בכלל, ואצל נתניהו בפרט, דעת קהל קובעת מדיניות יותר מהאמת, גם האמת שלו במקרה הזה (אם עדיין קיים דבר כזה).

להפוך את העולם לקוסמופוליטי יותר, ונהנתן יותר, אלו דברים שאי אפשר להכריז עליהם בצורה מוצהרת, אלא בעולם כולו קיימות שיטות כדי לקדם ערכים בכיוון מסוים. הן לא כ"כ ישרות, אבל הן מוכיחות את עצמן בכל המערכות: הדמוניזציה של קבוצה שלמה ע"י התמקדות בנקודות מסוימות של אותה קבוצה.

סימון האויבים, דמוניזציה ומלחמת דעות.

במלחמת הדעות בין הפוסט-מודרניזם העכשווי מול ערכי היהדות, סימנו מראש את האויב שדרכו, ובעזרתו, ינסו להשפיע ולצוד נפשות בציבור הכללי:

-          בקודש: סימנו את החרדים: הם מייצגים בעיני החברה הישראלית את הקודש היהודי. גם אם מדובר על צדדים "טכניים יותר של הקודש", גם בלי שהם הגיעו ל"קודש העליון", היודע לאחד את כל הכוחות של החברה הישראלית, (כפי שהסביר הרב קוק ב"אורות"). הם מוכיחים מסירות נפש רבה בתחום.

-          בלאומיות ישראל: סימנו את המתנחלים: היחידים שאצלם עדיין לאומיות ישראל חיה ונושמת. הם מונעים בגופם וקיומם את הקמת מדינת פלסטין, שבעזרתה סברו אנשי השמאל, תוכל מדינת ישראל להתקבל באהבה ובאהדה בקהילת העמים. בשנים האחרונות, יצרו אנשי התקשורת מושג חדש "נוער הגבעות" (הוא לא ממש גר בגבעות) שדרכו מייעלים את תהליך הדמוניזציה של המתחלים.

השיטה: לבודד תופעה ולהתמקם בה

הרי לכל ציבור בישראל תרומה ייחודית שאפשר דרכה ללמוד להעריך אותו.

החרדים, מולידים הכי הרבה ילדים, תורמים למאזן הדמוגרפי של ישראל, עסוקים בלימוד תורה מתוך אידאליות, ומוכנים להיות עניים בשביל זה. הם גם הכי פעילים בארץ בארגוני חסד רבים.

המתנחלים: מוכנים להסתכן עד כדי למות על ארץ ישראל עבור העם כולו. הם עומדים בפרץ מול הכיבוש הערבי בכל מקום. מסירות הנפש שלהם בצבא דווקא מוערכת בחברה הישראלית. לכן כ"כ שמחו אנשי השמאל בהופעת "נערי הגבעות". אלו לא מוכנים להסתכל על כל חייל צה"ל כנציג מלכות ישראל, אלא גם כשליח של הצבא הפרטי של שר הביטחון. "נערי הגבעות", רואים באויב הערבי את הבעיה היותר גדולה של המדינה, והם החליטו לטפל בה בעצמם אחרי שבשנים האחרונות צה"ל לא תמיד פעל בעניין.

צביעות באוטובוס ובצבא

באוטובוסים, מסיבות של צניעות החרדים בקשו, בלי שום קשר לכבוד לנשים, להפריד מקומות ישיבה. הנשים ישבו אחורה כדי שגברים גם לא יסתכלו עליהן בנסיעה. גם בחדר הכושר של הטכניון, גם בצבא, אין שום קשר לכבוד ולהדרת נשים. יש כאן רק כאלה שמנסים לבלבל את הציבור דרך אותם נושאים.

הכבוד לאישה הוא הדבר האחרון שמעניין את השמאל הישראלי, הרי הוא לא נלחם כלל נגד תופעת השימוש בגוף האישה כאמצעי למכירת מקררים או מכוניות. להיפך, הוא נהנה מזה.

הכבוד לצה"ל הוא גם הדבר האחרון שמעניין את השמאל הקיצוני. הרי הוא לא רק מעודד את ההפגנות האלימות (פי אלף) של האנרכיסטיים נגד הגדר. שם השחתת רכוש ואלימות (עד למוות) כלפי חיילי צה"ל זוכות דווקא ליחס של הבנה וסובלנות.

לכן, בשתי החזיתות: לא מדובר על כבוד האישה, לא  מדובר על כבוד צה"ל, אלא על שימוש בערכים משותפים בחברה כדי לתקוף  ערכים, ציבורים, ולקדם את הבחירות בישראל שעשויות להתרחש בחצי שנה הבאה.

גם כאן, מנהיגי הציבור הימני והחרדי צריכים לקלוט את מהות האמירות ובמקום להתגונן, לעמוד מול העובדות ושורשי השיח הציבורי.

חטמ"ר אפרים: תמימות הציוניים דתיים, בשימוש השמאל

דצמבר 19th, 2011
בית במאחז מעוז אסתר שהקימו מיד אחרי ההרס במקום. (מקור אתר מעוז אסתר)

בית במאחז מעוז אסתר שהקימו מיד אחרי ההרס במקום. (מקור אתר מעוז אסתר)

לאור האירועים האחרונים בחטמ"ר אפרים, בהם נכנסו כמה עשרות יהודים למג"ב,  ניקבו צמיגי ג'יפים, ויש אומרים שאפילו זרקו אבנים על הסמח"ט, ולאחר שראיתי את חגיגת השמאל בתקשורת ואת התגובה החריפה של הממשלה, חשבתי שהדברים יצאו מפרופורציה, ושיש לנסות במילים מועטות אלו להשיבם במידת האפשר. כמו כן לבחון מה צריכה להיות התגובה של אנשים שרוצים לעבוד את ה' ושלא ממש השתכנעו ש"רק באהבה ננצח".

מה התגובה הראויה?

אנחנו לא מוכנים לראות יהודי שמרים יד על יהודי. לכן יש לגנות קודם את העיקר, קודם כל את היוזם, קודם כל את מי שהחליט להרוס בתים של יהודים ולא לגעת בבתים של ערבים. רק אז, רק מי שזעק ללא הרף נגד העוול הזה, יכול מבחינה מוסרית, לבוא ולהגיד שאין להרים יד על יהודים, גם זאת בדרכי נועם, כי אף אחד מה"מגנים" לא מוסר את נפשו עבור הארץ הזאת כגון אלו שישנים בגבעה מבודדת בקור השומרון, ללא חשמל ומים, תחת הקור הגשם, והסכנה המתמדת.

מלחמת אחים כבר הייתה, מזמן…

מלחמת אחים: (הגדרה - מתוך וויקיפדיה): עימות מזוין בין הצבא וקבוצות אוכלוסיה שונים של אותה מדינה מסיבות דתיות, אתניות, כלכליות, פוליטיות, אידיאולוגיות, או טריטוריאלית.

לא רק בתקופת הסזון מהרו אנשי פלמ"ח למכור את אחיהם מהלח"י לאנגליים על מנת שאלו יכלאו ויתלו אותם. גם בדורנו יש לבחון בעיניים פקוחות את האירועים האחרונים.

ההתנתקות שהוגדרה ע"י התקשורת כ"מבצע הצבאי הגדול בתולדות צה"ל", אכן הייתה קרובה להיות מלחמת אחים לכל דבר, רק שלא נשפך יותר מדי דם, וזאת רק בזכות הרצון הטוב של המתיישבים לתת לצבא לרסק את עולמם מבלי שיגיבו.

לכן יש באמת למחות בכל הכוח נגד מלחמת האחים שבה שולחים כל שבוע מאות חיילים ושוטרים לגרש יהודים מבתיהם, בזמן שהערבים בונים ללא הרף בכל מקום, ע"פ הנחיות מנהל האזרחי עצמו.

ציונים דתיים שמסייעים למלחמת האחים:

אמרנו מספר פעמים, שהשמאל תמיד טועה בהערכות שלו כלפי הערבים, כי הם חושבים שהם בסה"כ דומים להם, (בני אדם, פרגמאטיים, הדוניסטיים, בעלי תפיסה כלכלית), ואנשי הימין תמיד טועים בהערכותיהם כלפי אחיהם השמאלנים כי הם חושבים שכולם בסה"כ דומים להם (ממלכתיים, מלאי אחווה למרות ההבדלים). משום כך בכל אינטראקציה בין הקבוצות, נעשות שם כל הטעויות האפשרויות.

הציונים הדתיים, בתמימותם, בטוחים שגם כל שרי השמאל חוששים ממלחמת אחים בכל כוחם, ולכן הם מוכנים לצעוק ביחד איתם. הם לא מבינים שיש ביניהם כאלו שדווקא מעוניינים שיתנו להם לירות על יהודים, כפי שחלק מאנשי השמאל תמיד רצה. אומנם, בצורה פרדוקסאלית, דווקא אותם גינויים מסייעים לאותה "מלחמת אחים" שהם חוששים כ"כ ממנה.  כיצד?

יש להבין שכדי להפעיל אמצעי ענישה כבדים, כדי "לרענן הוראות פתיחה באש" (בעברית מודרנית, לאשר ירי על יהודים), כדי להרחיק יהודים מאדמתם, כדי לבצע הריסות שונות, השמאל זקוק לאישור מראש הממשלה, לדעת קהל אוהדת, לגינוי "מקיר לקיר". את הגינוי הזה, כמתוכנן, מנהיגי הציונות הדתית ומנהיגי הימין נותנים להם. הם שכחו מי נלחם עם מי בד"כ, את מי מוציאים מהמיטה באמצע הלילה, את הבית של מי הורסים על תכולותיו, נגד מי שולחים יס"מ ומג"ב, של מי הרכוש מוחרם או נהרס, מי צריך להתמודד מול הפורעים הערבים שמגיעים לפעמים גם בניצול חולשתו של הצבא?

זה נכון שקיימת לפעמים אווירה לא נעימה בגבעות השומרון, שמזכירה שנאת אחים. אבל מי מייצר אותה?

הבה נחזור כולנו לפרופורציות, ותימנע מלחמת האחים.

2 מיליון ערכים מבולבלים

דצמבר 12th, 2011
דרך הפרויקט הזה, נוכחנו ללמוד מה מעניין את עם ישראל

דרך הפרויקט הזה, נוכחנו ללמוד מה מעניין את עם ישראל

באתר של בנק לאומי יצאו השנה, שוב בפרויקט פרסומי של תמיכה בעמותות שיזכו לפופולריות הגדולה ביותר בעיני הציבור. השיטה היא פשוטה. כל עמותה שעומדת בקריטריוני הבנק, יכולה להשתתף בתחרות. 2 מיליון ₪ יחולקו בין המנצחים. דרך סיקור העמותות "הפופולריות" בעיני עם ישראל, זיכיתי ללמוד ולהבין יותר טוב גם צרכים מיוחדים שבעם ישראל, אבל בעיקר, עם אלו הוא דווקא מזדהה יותר.

סיקור בין 60 הראשונים:

-          ילדים בעלי צרכים מיוחדים 14 (מחלות..)

-          בעלי חיים: 12 (כולם ב-30 הראשונים - מקום ראשון = "תנו לחיות לחיות")

-          ציונות חילונית: 2 ("אם תרצו" יושבת בין 5 הראשונים!)

-          בתי תמחוי: 8 (אבל רק 2 ב-15 הראשונים!)

-          נכים וחולים: 6.

-          נשים: 3.

-          בתי חב"ד: 3.

-          זכויות הפרט: 3.

-          אתיופים: 2.

-          עמותה למען השלום ערבים יהודים ישראלים (כביכול לא פוליטית….): 1.

בלבול מסוכן של ערכים:

סה"כ ארגוני "זכויות בעלי חיים" זכו ליותר קולות מכל ארגוני "זכויות בני אדם" ביחד. הדבר אמור להדאיג, גם אוהבי בעלי חיים (שאנו בתוכם). כדי להבין את דאגתנו בזה, יש להזכיר שבכל אירופה, לא הייתה מדינה בעלת יותר ארגוני זכויות בעלי חיים מגרמניה של שנות השלושים, וראינו איזו אכזריות הם גילו…

כדי להבין את זה, יש להיעזר בשני עקרונות: אחד מעולם הפסיכולוגיה ואחד מעולם המוסר:

-          לכל אדם קיימת כמות מסויימת של חמלה שהיא לא אין סופית, והוא שם אותה איפה שהוא רוצה ולא במקום אחר.

-          המוסר היהודי בנוי על מדרגות בסולם הערכים: האהבה והחמלה צריכות להגיע קודם למשפחה הקרובה, אח"כ לאומה, אח"כ לעולם, אח"כ לכל בעלי החיים, אח"כ לצמחים. כמובן, לא למבקשי השמדתנו. כל הפיכה בסדר הזה או ביטולו מייצרים רעות רבות בעולם, אותן אלו שהניבו הסכמי השלום של ישראל מול אויביהם.

אדם שמסוגל לסייע לבעל חיים ברחוב, לפני שהוא מסייע לאחיו, סובל בד"כ מהבעיות הבאות:

-          ייאוש מסוים מהחברה האנושית. (בעלי חיים, לפחות לא שונאים אותך…).

-          ערכים לאומיים חלשים. (הרצון להיטיב לאומה, אמור לייצר נורמליות בנושא).

-          בלבול באידיאלים (בד"כ אצל הנוער שלא קיבל חינוך לערכים).

בחירה רגשית, הלב קובע.

הלב היהודי הרך ידוע מאז ומתמיד כמכשיר לכבוש את עם ישראל. מילה אחת טובה ליהודי, יכולה לשכנע אותו. אבימלך מול אברהם, לבן הרשע ששכנע את יעקב אבינו להישאר, בן הדד מול אחאב ("מלכי חסד"), ואויבי ישראל עד היום, כולל ממציא הסיסמה "שלום חבר".  התורה באה לחנך את היהודי לבחון את הטוב ואת הרע עם כלים שכליים, ורק לאחר מכן להוסיף את הרגש עליהם. רגש שפורץ ללא הבחנה וללא הכוונה עלול להימסר לאיש הלא נכון, לגרום להרס החברה, והמדינה. הדבר הוכח לא רק עם החסד והחמלה שמדינת ישראל נוהגת עם המחבלים אלא גם כלפי עולם הפשע בארץ.

חב"ד: שילוב מנצח של חסד ורוח:

חב"ד עוסקת בעולם כולו בחסד ובמסירות נפש. אבל הם גם מקרבים יהודים לאביהם שבשמיים, וגם בונים מסגרות תורניות וחינוכיות לחסידים שלהם, השילוב הזה (חסד / מסירות נפש / קירוב לבבות / תורה) מוכיח את עצמו שנים רבות. למרבה הצער, הסרוגים טרם השכילו לאמץ אותו. השילוב הזה לא רק מנצח במציאות (הוא פשוט אמיתי), הוא גם זוכה לתקצוב רב, עקב הסעיפים הרבים שהוא משתרע עליהם. ארגוני בתי התמחוי הגדולים שבתחרות קמו בזכות יוזמות בעלי כיפות סרוגות, הם מחלקים ביחד אלפי מנות מזון לנזקקים בכל שבוע. אף אחד מהם לא שילב את זה עם חינוך עם ישראל לתורה, ולערכים יהודים או ציוניים.

מסקנות מהתחרות:

כמה תובנות ניתן לקבל מהסקירה הזאת:

-          החינוך למסירות נפש ולערכים יהודים צריך להגיע לציבור הכללי, והוא חסר שם הרבה יותר ממה שנראה לעין.

-          התארגנות נכונה של מוסדות וארגונים יכולה להביא לחשיפה ולהצלחה גדולה למי שיודע לעבוד. (לא הייתה שם שום עמותה שעסקה בחינוך ע"פ ערכים יהודים ציוניים.)

-          עולם התרבות הישראלי הנוכחי, הוא זה שמחנך לאותם ערכים הבעייתיים שאפיינו חלק נרחב מהחברה הישראלית בתחרות הזאת. יש להציע לעם היושב בציון תרבות אחרת, בעלת ערכים אחרים, כדי שתוך מספר שנים יוכלו להקנות לנוער בחירה נכונה בסדר העדיפויות של הטוב והרע, החשוב יותר והחשוב פחות.

הקשר שבין מוסר מוטעה ונפילה כלכלית

דצמבר 8th, 2011
מוסר מוטע יכול להרוס כלכלה, כפי שזה קורא בארצינו

מוסר מוטע יכול להרוס כלכלה, כפי שזה קורא בארצינו

דננו כבר בעבר איך מוסר מוטעה פוגע משמעותית בצמיחה הכלכלית הישראלית, איך "ניסויי שלום" על מדינה שלמה גרמו בנוסף לאובדן בנפש, לאובדן של עשרות מיליארדי ש"ח באוסלו, בהתנתקות, בהתעצמות החיזבאללה ועוד. נראה כאן איך התפיסה המוסרית שמסרבת לפגוע ברע, אלא רק מנסה למנוע ממנו להזיק, כושלת לאורך כל הדרך, ובסופו של דבר הורסת את כלכלת העולם כולו.

גדר הפרדה במקום מחסום פשוט והרתעה יעילה וכואבת

שירתתי פעם במילואים, במחסום ביו"ש. בדקנו רכבים ואנשים. ביום הראשון שמנו לב שכל בוקר אלפי אנשים עוקפים את המחסום ברגל במרחק של כמה מאות מטרים מאתנו. נוכחתי לדעת שלצבא היה אסור לעצור אותם, אסור לירות עליהם, אסור להעניש אותם, הרגשנו כולם מטומטמים ומיותרים. לא רצו לפגוע באויב, רצו למנוע הסתננות. בנו גדר מיותרת בעלות יותר מ-10 מיליארד שקלים, ובנוסף בג"צ חייב את המדינה להוסיף 2 מיליארד ₪ כדי "להקל על חייהם של הפלסטינים". לא קשה לצבא לייצר הרתעה יעילה כששאר מערכות המדינה מגבות אותו (פרקליטות, בית משפט, תקשורת), הדבר יעיל לא פחות מגדר אם לא יותר.

ביטחון: נשקים יקרים כדי לא לפגוע "בחפים מפשע" מהאויב.

לפני 10 שנים שאלו אחד מראשי פרויקט החץ: "אתה מאמין ביכולות הפגיעה של הטיל שלך?". הוא ענה: "נתנו לנו כאלה דרישות תכנון קשות… שלא ייפול בשטח ירדן, שחלקי הטיל שמיירטים יישרפו ולא יזיקו לירדנים, וכו', אז מה אתה רוצה?". גם כשמדובר בטילים מעזה ומלבנון, לא פוגעים באוכלוסיה ערבית "חפה מפשע", אז פוגעים באוכלוסיה ישראלית שהיא באמת חפה מפשע. בנוסף, מנסים פתרונות יקרים של מיגון (מיליארדי ₪), יירוט (כיפת ברזל - כל טיל = 350,000 ₪, סוללה שווה כמה עשרות מיליונים. , וזה לא כ"כ יעיל).

פלילים: מצלמות, ביטוחים, במקום חקיקה וענישה.

העולם "הנאור" קורס תחת אמצעי מיגון, התראה, שמירה, ביטוחים ועוד.  ברוב המקומות הפושע מנצח את המערכת. כל משק בית  מוציא אלפי שקלים בשנה בביטוחי גניבות שונים, כסף למימון עקיף לפשיעה למעשה. אבל קיימת אלטרנטיבה: חקיקה פשוטה, גיבוי לפשיטות משטרה באזורי "פשע חופשי" (נגב, כפרים ערבים…). אותה מדיניות שכבר ניסו אותה במספר מקומות הניבה בניו יורק למשל פירות יפים: הצליחו תוך מספר שנים להוריד את רמת הפשיעה ב-65%.

פשוט, כל עבירת רכוש זכתה שם להתייחסות מחמירה: הפסיקו לרחם על הפושע, כמו שהשמאל נוהג בד"כ ,אלא התחילו לרחם על הקורבן, שלא עשה דבר ונגזל. חוץ מהפושעים עצמם, כל העיר בירכה על הביטחון האישי שנוצר, דמי חסות כמעט נעלמו מהחנויות, תקיפות ושודים ירדו פלאים. הביטחון האישי סייע לצמיחה.

הגירה בלתי חוקית: מתקני כליאה יקרים, חוסר אונים במקום החזרה חמה.

סה"כ לא קשה לתפוס סודנים ואריתראים במדינת ישראל. הם מגיעים בקבוצות של כמה עשרות ורואים אותם באילת, ערד, עד שמגיעים לדרום ת"א. מי שמונע את החזרתם, זה בית המשפט, העיתונאים והקרן החדשה שמממנת את עיצוב דעת הקהל בנושא. צה"ל יכול היה לבצע חזרה חמה למצרים, בלי בעיות, רק שבג"צ אסר עליו. מציאותם בארץ גורמת לנזק כלכלי חברתי ודמוגרפי אדיר למדינה. גם כאן, השמאל משיקולים "הומניים", כביכול, מונע מהממשלה לטפל בנושא בדרכים פשוטות כמו מדינות אחרות.

אידיאולוגיה וצמיחה

היה ברור שחוסן כלכלי, וציונות קשורים יחד, שהאיש הפטריוט בעולם כולו תורם בצורה טבעית יותר למדינתו. אך מתברר כאן שהדרך הבטוחה, המהירה, והזולה ביותר להגדיל את הצמיחה, היא דווקא הסתערות אידיאולוגית על מוקדי שלטון השמאל במדינה. בידוע שהזדהותם האוטומטית עם האויב פוגעת לא רק בביטחון אלא גם בכלכלה.  כמו כן החברה הישראלית צריכה לקלוט שזה לא יעיל ולכן ואם כן לא מוסרי, לנסות למנוע את עושה הרע מלפעול במקום "לשכנע" אותו לא לפעול.

משרד החוץ - מבט מבפנים

נובמבר 30th, 2011
זה לא ממש מקרה, שבמשרד החוץ, אין חלונות שפונות אחוצה אלא רק פנימה...

זה לא ממש מקרה, שבמשרד החוץ, אין חלונות שפונות אחוצה אלא רק פנימה...

בשבועות האחרונים, מנהל מכון ההסברה שהקמנו, נכח במספר פגישות מטעם משרדי החוץ וההסברה. הוא הגיע לשם במטרה לסייע בשיפור תדמית מדינת ישראל בעיני העולם, בדרכים שונות מהמקובל כיום שם. רצינו לשתף את הקורא בחוויותינו שם.

קווים כלליים של משרד החוץ

1. ממשלת ישראל הנוכחית - וכמוה 4 ממשלות עד כה - הכירו בקיומו של עם פלשתיני, הכירו בזיקה שיש לו לארץ ישראל, והכירו בפתרון של 2 מדינות - אחת לערבים ואחת ליהודים.

2. הפלשתינים לעומת זאת, לא מכירים בקיומו של עם יהודי, לא בזכותו על הארץ או על חלק ממנה, ולא מוכנים לחלוקה לשתי מדינות, אלא למדינה אחת נקייה מיהודים ולמדינה שנייה של כל אזרחיה, כולל ה״פליטים״ שיחזרו אליה לשנות את המאזן הדמוגרפי.

3. אין כרגע מנהיג ערבי שיכול להכיר בעם היהודי ובזכותו למדינה יהודית. אבו מאזן אמר כשנשאל על כך - גם לא בעוד אלף שנה.

4. אין מנהיג פלשתיני שיכול להסכים לפחות מאשר שליטה בעיר העתיקה/הר הבית, מכיוון שדעת הקהל המוסלמית בעולם תמנע ממנו מעשה כזה.

5. המגמה של ההסברה הישראלית היא להציג את מדינת ישראל כמדינה רגילה, חפצת שלום וחיים, מתקדמת ומערבית.

6. המגמה השנייה היא לא לדבר על הפלשתינים. כדברי מצג ההסברה מטעם משרד ראש הממשלה - אנחנו לא נגד הפלשתינים, אפשר להיות בעד ישראל בלי להיות נגד הפלשתינים.

7. המגמה המרכזית כרגע היא להילחם בדה-לגיטימציה של ישראל בעולם, להדוף את טיעוני הערבים כאילו הכיבוש החל לפני 63 שנים, להדוף את הטיעון של מדינת אפרטהייד, לספר שאנחנו באמת רודפי שלום, המעוניינים בהסדר שטחים שאין להם פרטנר. כתוצאה מכך אנו ממשיכים להחזיק ביהודה ושומרון רק מפני שאין אף גורם שמוכן לקחת אותם מאיתנו ולהכריז על סוף הסכסוך. דבר שהוא אמיתי כנראה לחלק גדול מהכנסת.

8. למעשה הבעיה היום היא חוסר הסימטריה בין ישראל לפלשתינים.

9. רוב ההרצאה הייתה סביב מושג ה״שלום״, כאילו שתי מדינות וחתימת הסכם עם הפת"ח, משמעותם המידית שלום באזורנו.

10. משרד החוץ מנסה לעסוק ב National Branding - מיתוג לאומי - של ישראל כמעצמת הייטק, חקלאות, מים וידע מתקדם, וכמדינה רגילה ככל המדינות, כדי להסביר שאין כאן אלא סכסוך פוליטי. לא מתעסקים (כמעט) עם "החצר האחורית", אפריקה, דרום אמריקה וכו'.

11. במשרד החוץ לא יודעים על קיומו של "האפיפיור השחור", אוהד גדול של ישראל באפריקה, העומד בראש מיליוני מאמינים, מתוכם כמה נשיאי מדינות באפריקה.

12. במשרד החוץ לא שמעו שיש בעולם בני נח.

"אתה דתי עם זקן…"

כשהמנהל שלנו שאל "מה עם הסברה ערכית ורוחנית? ", ענו לו:  "טוב, אתה עם זקן, אולי אתה מתאים לזה". ואמרו לו שעליו "לחפש ארגונים דתיים כדי לדבר עימם". אז באותו רגע הוא לא העיז להשיב: "אבל רוב האנושות מאמינה ודתיה כמוני, ולא כמוכם!". רק מערב אירופה ורוסיה לא מדברות בשיח מאמין ולא מזכירים את שם ה', אבל כל אפריקה, כל מדינות ערב, כל ארה"ב, כל דרום אמריקה, כל המדינות הבלתי מזדהות, רוב המזרח הרחוק, מדברים בשיח כזה, או שהוא מקובל עליהם.

דווקא מדינת ישראל, שגויים רבים מצפים ממנה לדבר בשם ה' א-לוהי ישראל, היא היותר פרגמאטית, היותר "חילונית", הפחות ערכית, הפחות אמינה, בונה את כל ההסברה שלה על שיח אירופאי פוליטי-קורקט, בתקווה שהוא ימשיך להחזיק מעמד מול הסירוב הערבי. איזה אכזבה! איזה בלבול לכל בעי עולם המבקשים להיות ידידי ותומכי ישראל באמת!

לסיכום, מה לעשות?

מסתבר שכמו בעיתונות, בצבא, ובפוליטיקה, לא קיימות הנחיות "פרוטוקול חכמי השמאל" שמנחילה את תורתה ועקרונותיה כלפי מטה, אלא יש בכל מקום אנשים. אנשים בעלי דעות והשקפות, בעזרתן הם מייצרים מדיניות, ומקבלים החלטות. ולא תמיד השר מעורה עם אותם יהודים, אפשר לדבר. מי שנמצא שם, או קרוב לשם, יכול לעשות הבדל.

בידוד הציונות, וג' הדרכים להתמודדות עמה.

נובמבר 24th, 2011
הציבור בישראל לא מצליח להבין למה הוא לבד בארץ... אבל לא בשמיים

הציבור בישראל לא מצליח להבין למה הוא לבד בארץ... אבל לא בשמיים

מי שציונותו לא יונקת ישירות מדבר ה' והתנ"ך, חי בתחושה של בידוד מול העולם שהוא לא מבין. אבל מתווסף לבדידות הזאת הרגשה של אי נוחות, הנובעת מעצם קיומה של הציונות. עם ישראל שזוכר יותר מדי טוב למה לאומיות עלולה להוביל, חושש מהלאומיות שלו עצמו בזמן שהוא נדרש אליה אחרי אלפי שנים. כאן נפרוס את סוגי התנהלות שונים בתוך עם ישראל מול הקשיים האלו.

השמאל, והשלום עם האויבים

נפתח בסיפור:

-          בחתימת הסכמי אוסלו, קם שמעון פרס על במת הכנסת וזעק: "לא עוד עם לבדד ישכון, לא עוד בגויים לא יתחשב". קיוו אז יהודים רבים שסוף-סוף, הבידוד הנורא של ישראל הולך להיפסק. סוף-סוף, יתקבל עם ישראל להיות ככל העמים.

מי שרחוק יותר מזהותו היהודית תרגם את רצונו העז לצאת מהבדידות הזאת דרך ניסיונות שלום והתפייסות, תוך מסירת חבלי מולדת לאויב, לקיחת סיכון רב, הכל בתקווה שהדבר יוביל לשלום. האמת היא שכל מטרתם הייתה ונותרה רק להתקבל אצל האומות. להיות חלק מהם בדומה ליעקב עם עשיו. הם מוכנים לשלם כל מחיר עבור זה. הדבר לא ממש עבד, לא רק מצד השלום אלא גם כן מצד הבידוד של ישראל שרק העמיק למרות נדיבותם.

הערבים ישראלים וחלום הישראליות

נפתח בשני סיפורים:

-          בעת השבעת השרים לממשלת אולמרט יו"ר קואליציה קיים את טקס ההשבעה, ודווקא שהגיע לראלב מג'אדלה, השר הערבי והמוסלמי הראשון של בתולדות מדינת ישראל, הוא עצר, נישק אותו וחיבק אותו. באותו רגע ההתרגשות הייתה עצומה עבורו. הם עשו היסטוריה. לראשונה, שר ערבי מכהן בממשלת ישראל.

-          כל התקשורת הישראלית חגגה מתי שקבוצת הכדורגל הערבי "בני סכנין" זכה בניצחון גדול. השחקנים גם פגשו את ראש הממשלה שרון שבירך אותם. דבר שלא זכה לה אך קבוצה יהודית.

בשמאל הישראלי, ניסו לייצר ישראליות שהם קיוו שהיא תחליף את היהדות. המטרה היתה לייצר עם חדש מורכב מאנשי דתות שונות, שהמאחד בהם גדול מהמבדיל. העם הישראלי, החלום לא צלח מאחר שגם במלחמת לבנון השנייה התברר שלערבים הישראלים שום שותפות גורל עם עם ישראל אלא הם מזדהים הרבה יותר עם האויב, וזו עד היום.

אפשר לראות את הרצון הזה לראות בערבים הישראלים, חלק מחלום העם הישראלי לא רק בשמאל המובהק אלא גם אצל שרון, בגין, ריבלין. כל פעם שאירוע לאומני מתרחש מצד הערבים הישראלים, מייד מפרשים אותם גורמים שמדובר על שוליים לא משמעותיים, והכל נובע סה"כ מחסר תקציבים אל המגזר, ולכן יש לקיים העדפה מתקנת עבורם.

הימין והדרוזים

נפתח בסיפור:

-          התכנסו חברי ליכוד מכל הארץ בישוב מיגרון בחול המועד סוכות השנה. בפניהם, נאמו שרים, וחברי כנסת מהתנועה. אומנם, שעלה ח"כ איוב קרא, נציג העדה הדרוזית, לבמה, הקהל (ברובו מסורתי)נשאה מחיות כפיים שלא כדוגמתם. גם השרים היהודים גמרו עליו שירות ותשבחות: "הוא לא רק האח שלנו לנשק, הוא האח שלנו ממש!". מי שמכיר את קרא מקרוב, יודע שקיימים בקרב הדרוזים, אנשים נאמנים יותר ממנו, ואי אפשר בודאי להשוות את הפעילות הציונות שלו לזה של חכ"ים אחרים כגון יריב לבין.

אכן, אותם יהודים ציוניים וימיניים, מצאו דרך לצאת מהבדידות. הינה יש, קבוצה (גם אם קטנה) של אנשים שאיתם אפשר לייצר עם ישראלי ציוני. הם ישראלים לכל דבר, ציוניים כמונו, לוחמים כמונו, והכי חשוב, הם אינם יהודים! יצרנו ציונות שהיא בנויה על המדינה ולא על השייכות לעם ישראל.

ויוותר ה' לבדו, ונשגב ה' לבדו

במרכז הרב, אוהבים לשיר את השיר המחבר שני הפסוקים: "ויוותר יעקב לבדו", ו-"ונשגב ה' לבדו". יעקב לא מרגיש לבד, כי ה' עימו. הוא לא זקוק אם כך לחיות מתוך אחוות העמים המדומה והבלתי אפשרית, אלא הוא חי עם ה'. משם הוא יודע לצאת לשליחות לעולם כולו, להביא את קול ה', האמת והצדק, מוסר והקודש לעולם. זאת דרך מלכות ישראל הציונות, המשימה את חזון הנביאים. מאות מיליוני אנשים בעולם כבר מצפים לזה, בצורה מודעת יותר או פחות. להתחברות הזאת עם העמים, אנחנו מוכנים, אנחנו נדרשים, אנחנו מסוגלים, ואכן גם נגיע בע"ה.

ועדות ודמוקרטיה

נובמבר 15th, 2011
לפעמים, קורא שוועדות מגנות על ישראל

לפעמים, קורא שוועדות מגנות על ישראל

רבי יצחק אברבנאל הסביר בפירושו על התורה שלשיטה הדמוקרטית קיים יתרון גדול: כיוון שכל מושל עלול לתת את הדין על פשעיו ע"י מחליפו, הוא יזהר יותר כדי לא לעשות יותר מדי פשעים. כמו כן, בישראל כל ממשלה נזהרת לא ללכת יותר מדי נגד דעת הקהל שלה, כי היא עלולה ליפול, וגם לא להיבחר בעתיד בגלל זה. אז, איך מצליחה ממשלה, ובישראל במיוחד, לעבור את טלטלות דעת הקהל שלה, בלי ליפול ובלי להיכנע דווקא לרחשי לב הרחוב או הבוחרים? איך היא יכולה לבצע מהלכים שיזכו להתנגדות בלי לקחת יותר מדי אחראיות עליהם? לשם כך הומצא המושג "ועדה". הוועדות מהוות הנשק העיקרי של הממשלות השולטות, נגד דעתו של קהל כועס ומתנגד.

הזמן, המאפשר לעייף מחאות, ולהגיב בצורה מדודה ע"פ הצורך

לממשלה יש סמכות למנות ועדה שתחקור ותגיש אליה מסקנות בכל עניין ונושא. אחד היתרונות של הוועדות, שהן לוקחות זמן. וכל מאבק ציבורי, גם אותו "צדק חברתי", שזכה לגיבוי תקשורתי חסר תקדים, מתעייף בסופו של דבר. קשה להוציא אנשים לרחובות, לא משנה כמה המאבק צודק, וכמה העם מסכים, ואפילו כמה התקשורת עוזרת. בכל מקום, זה עולה כסף, ולציבור בישראל נמאס מכל נושא כמעט, כשדשים בו יותר מחודש. כדי לבלום את המאחה החברתית, נתניהו כדרכו ענה מיד: "אתם צודקים!". ואז… מינה ועדה. אותה ועדה ישבה וסיפקה תשובות, מותאמות לסקרים של דעת הקהל. אח"כ, כשדובר על מעשים ושינוי בתקציב, התחילו ההתנגדויות והכשלות סעיפים שונים מהמסקנות שגובשו ועברו בממשלה.

ראש הוועדה קובע הכל.

ארה"ב דרשה לחקור את חיסול המחבלים במשט הטורקי. נתניהו נענה ומינה.. ועדה. הוא בחר בשופט בדימוס, בין היחידים של היסטורית מדינת ישראל שהוא היה ציוני. אותו שופט מינה צוות ע"מ לסייע לו. ובוועדה, יצא שישראל לא אשמה. הדו"ח הוגש, ומספר מדינות קבלו אותו כאמת, זה הספיק כדי להדוף את הביקורת מארה"ב. אפשר לדמיין שאישיות מהסוג של אהרון ברק בראש הוועדה, הייתה פוסקת לשלם גם פיצויים לאנשים שפספסו את הספינה ורק רצו להשתתף!

מסווה של רציניות ואובייקטיביות

הדבר האחרון שמחייב ממשלה שרוצה לקדם מהלך, הוא החוק, במידה וזאת נחושה בכך. אבל וועדה, עשויה לשכנע את הציבור שההחלטה היא צודקת. כמו כן, כששרון החליט להרוס את ההתיישבות, הוא ידע להקים את "ועדת טליה ששון". טליה ששון, גם ללא הנחיות, ידעה להציג כל טיעון משפטי או פסאודו-משפטי כדי לפסול כמה שיותר ישובים צעירים, ולקדם את אג'נדת השמאל. היה אפשר בלי בעיות לכתוב דברים הפוכים, ולהכשיר כל מקום לבניה יהודית. אך אחרי הוועדה, הרבה יותר קל לממשלה שמאלנית להרוס להסתתר מאחורי העבודה "המקצועית", וה"משפטית" של טליה ששון. עד היום, אף דו"ח לא בא לסתור את התרגילים המשפטיים שאריאל שרון הזמין להרס ההתיישבות. גם הממשלה "הימנית" ממשיכה להתנהל ע"פ אותם עקרונות.

נכון הוא, שהבג"צ יכול לפסול כל החלטה, גם של כל ועדה, אך לממשלה יש גם נשק נגד זה: "חוק עוקף בג"צ". הממשלה יכולה, בסיועה של הכנסת, להעביר כל החלטה שהיא רוצה, אך היא צריכה לרצות בכך.

נתניהו והמאחזים

נתניהו, לא אוהב את המאחזים. נוח לו שברק מפרק כל שבוע אחד או שניים, תוך כדי שבירת האנשים היושבים שם. כמו שהוא מנסה להרוס כל מי שמסייע להם. בגלל הקואליציה שלו, יום לפני שחרור 1000 מחבלים, נתניהו יצא בהכרזה שהוא יקים וועדה להכשרת המאחזים, כדי לצאת "ימני". אח"כ, היועץ המשפטי (פיקוד הממשלה) פסל את הרעיון, כך שנתניהו יצא "נקי", כאילו הוא לא תכנן את זה. אז הוא הקים וועדה. שם הוא מינה את הפרקליט הצבאי הראשי היוצא  אביחי מנדלבליט. האיש שהפך את הצבא לעוד זרוע מבצעת של הפרקליטות.

כמו כן (ע"פ תחקיר סוזי דים - ממטות ערים).

-          הוא חתום על הצווים הראשיים להריסה שמופעלים נגד היישובים הצעירים עוד היום.

-          בהוראתו ליבנת עוזרי נזרקה מביתה בגבעה 26 ליד חברון באישון לילה חורפי. עם 5 ילדיה הקטנים, יחפים ובפיג'מות, הושארה ברחוב אלמוני בעיר אחרת בשעה 2 בבוקר. היה זה  חודש אחרי שבעלה נתי הי"ד נרצח ע"י מחבלים באותו הבית, שנהרס על רכושו.

-          בהתנתקות - שימוש בחיילי צה"ל לאכיפת חוק נגד מפגינים אזרחיים בתוככי ישראל הקטנה (בכפר מימון)

-          סלוגן הנחישות והרגישות, בתקופת ההתנתקות.

-          פינוי פעילי מטה "חומש תחילה" בימי שבת.

-          סיכון חיי חיילים 'כדי לא לסכן חפים מפשע', בלבנון 2.

-          חקיקת צו-שימוש-מפריע  נגד החקלאות היהודית ביהודה ושומרון.

-          צווי הגליה של מתנחלים מבתיהם, במשך חודשים רבים, ללא משפט, תוך גדיעת פרנסתם והרחקתם ממשפחותיהם הגדולות.

-          בד בבד, לא הוצא אפילו צו-הרחקה אחד לאנרכיסטים ופעילי השמאל הקיצוני.

-          הפוגרום בעמונה, הכשיר והכין.

-          הרחקת היישוב היהודי בחברון מבית השלום שנקנה בכסף מלא.

-          פרשת רונית לוין.

-          סגירת ישיבת הר ברכה מפני שרב הישיבה (בעקבות מספר רבנים ראשיים לישראל לשעבר…).

סבור שפינוי יישובים יהודיים היא פקודה בלתי חוקית בעליל.

-          פרשת סרן אדם מלול שהועמד לדין וישב בכלא כי נתן מכה לפלשתיני החשוד בפעילות טרור.

-          פרשת סרן ר' - נכנע לתקשורת ולארגוני השמאל והחליט על העמדה לדין.

-          אושרו הרצאות נשות מחסום ווטש בפני חיילי צה"ל.

-          מדיניות המסיק: "עד הזית האחרון" לפלשתינים (גם בתוך יישובים יהודיים)  אך ליהודים - אפס הגנה מפני פורעים ערבים.

-          העמדה לדין של חיילי צה"ל בעקבות עופרת יצוקה.

-          איפשר את ההשתוללות בבילעין ובנעלין במשך שנים, בלי טיפול משפטי הולם. (כמו שהוא יודע לעשות נגד מתנחלים.

-          שיתוף פעולה מלא עם "בצלם"

-          "יעוץ משפטי" לכל אוגדה כדי לבדוק את "חוקיות מטרות האש", ולבלום אותם.

אם כן, לא צריך להיות גאון כדי לנחש מה יהיו "המסקנות" של וועדה בראשות אדם כזה. וגם לא צריך להיות גאון כדי להבין מה מטרותיו האמיתיות של נתניהו בנושא ארץ ישראל, כשהוא ממנה אדם כזה כדי "להכשיר" מאחזים.

לכן, צודקים הלוחצים על נתניהו להכשיר ולא לעשות כאילו. ורק לחץ אמיתי, ואיום על הקואליציה שלו, יגרמו לו להנחות את הממשלה, להפסיק את מלאכת ההרס שלו בארץ ישראל.