“אתה בטוח? אולי יתפוצץ לך משהו בבית…”

יש אנשים בארץ שחושבים שיש קשר ישיר בין ה"קולות" ו"המצביעים"

יש אנשים בארץ שחושבים שיש קשר ישיר בין ה”קולות” ו”המצביעים”

כך אמר יו”ר קלפי הבדואי בדרום, ליהודי שרצה לקרוא לשוטר עקב זיופים בקלפי שלו. “הרי אנחנו יודעים איפה אתה גר…” המשיך אותו יו”ר. חבר הוועדה חזר למקומו ברעדה, והחליט לתת להם לעשות מה שהם רוצים כולל הוספת מאות קולות של אנשים שכלל לא הגיעו להצביע. ניסיונות כאלו, של זיופים המוניים היו במגזר המיעוטים בכל מקום שהיינו בהם כמעט. איומים, הצעות של “500 ₪ במזומן כדי לצאת לחצי שעה“, או “100 קולות לליכוד רק שתצא החוצה ” בעת הספירה, דחיפות, לחץ פסיכולוגי אטומי, ועוד. מה לא ניסו (בהצלחה או לא) הערבים כדי להביא את עשרות עד מאות אלפי הקולות שהתבקשו להכניס.

כאן נראה איפה הדמוקרטיה נכשלת במלוא עוזה במדינת ישראל.

איך הדמוקרטיה מגנה על עצמה? עם הרבה השקעה

זה אפשרי אבל יקר מאוד. בכל קלפי יושבים 3 נציגים ממפלגה אחרת שכל אחד מקבל 1200 ₪ ליום שלם. הם אמורים לשמור כל אחד על השני. בנוסף יושב מזכיר אחד (שניים במגזר הערבי, אחד יהודי, ואחד ערבי) שמקבל 1500 ₪ ליום עבודה, סדרנים (2500 ₪ ליום), רכזי מתחם, רכזים אזוריים, משטרה (חייב להיות שוטר בכל מתחם הצבעה). שופטים בכל וועדה (18 סה”כ), ועוד אנשי לוגיסטיקה מסביב לזה. סה”כ קרוב למיליארד ₪ רק כדי להפעיל את המנגנון. הוא אמור לתפקד כדי לשמור על טוהר הבחירות ועל הדמוקרטיה כולה. על זה יש להוסיף יום השבתון של מדינה שלמה, שעולה עוד כמה מיליארדים למשק.

למה המנגנון נכשל במגזר הערבי

בצורה אקראית, כל מפלגה של הכנסת היוצאת, מקבלת נציג אחד (יושב ראש, סגן יושב ראש, או חבר) כפי כוחה בכנסת כפול 3. (יש 3 נציגים פר קלפי). המפגלות נותנות את הג’וב הזה לפעילים שלהם משתי סיבות לגיטימיות:

1)      הם יגנו הכי טוב על המפלגה שלהם שם.

2)      הם מקבלים משכורת למעשה על הפעילות ההתנדבותית של כל החודש שלפני הבחירות.

אבל יש עוד דבר אפשרי על פי חוק: החלפת קלפיות בין ישובים שונים. מפלגה חרדית למשל לא תשלח “פעיל” לאום-אל-פאחם, ולמפלגה ערבית אין מי לשלוח לבני ברק. אז הם מבצעים החלפות.

גם למנגנון הזה, יש לגיטימיות מבחינה מוסרית. אבל כשיומיים לפני הבחירות גם ש”ס, גם אגודת ישראל, גם המפד”ל (לרוב), ואפילו חלק מהאיחוד הלאומי החליפו את הקלפיות שלהם עם מפלגות הערביות או השמאלניות במקום (אין הבדל, הם גם שולחים ערבים מקומיים עם אותן שיטות). אז ביום הבחירות רק ערבים יושבים בכפר שלהם, עם מזכיר ערבי, 3 חברי וועדה ערבים. ואז מתחילה חגיגת הדמוקרטיה כפי שהיא נוהגת בכל המדינות הערביות.

מהבדיקות שעשיתי, כמעט בכל מקום שיש חריגה של קולות למפלגה מסוימת במגזר, ישב שם, “במקרה” נציג של אותה מפלגה. כמה מפתיע.

קשר של שתיקה ושל אינטרסים

בפעם השלישית אני הובלתי את המבצע של שליחת יהודים במגזר הערבי כדי למנוע זיופים שם, וברור לי שהחלפנו את הרכב הכנסת בכל פעם. הבעיה היא שכולם יודעים וכולם שותקים. ראינו גם זיופים לטובת מפלגות קדימה, מר”צ, עבודה ועוד. במקומות שהגענו אליהם היו עד 13% הצבעה (אבו רובייעה בנגב), וכשלא הצלחנו להגיע (אום-אל-פאחם בצפון) היו 97.4% “הצבעה”. ראיתי שהערבים לא ממש באים להצביע בהמוניהם. שם הנציג ממפלגה ערבית מציע לשלשל כמה קולות למפלגה אחרת תמורת שתיקתו. אחרי שהוא נכנע או שיתף פעולה עם זה, הוא חייב לשתוק. וכך אנשים טובים שותקים. לכן, אני שלחתי תמיד רק אנשים מתאימים.

גם זועקי הדמוקרטיה לא ממש נרתמים ל”טוהר הבחירות” שם. אצלם, השלטון חשוב יותר מהדמוקרטיה.

הערבים צודקים. אפשר לחסוך 75% מתקציב הבחירות

יש כ-9500 קלפיות מפוזרות בכל הארץ, שמתוכם 1088 קלפיות של מגזר “המיעוטים”. שם, ביום בחירות, נכנסים למדינה אחרת. סוגרים את העניינים בתוך המשפחה. “כאן זה עובד שונה” הסבירו לנציגים שלנו. ללא רעש, ללא חוק, וגם ללא מצביעים אם צריך. יושבים 3-4 חברים בתוך חדר סגור. ומתחילים את “ספירת הקולות”.

לא צריך יום שבתון, למה לבטל אנשים מהעבודה שלהם? לא צריך וועדות, לא צריך שוטרים, לא צריך שידורי תעמולה, השמצות, כתבות. למה כל זה? פשוט לשכור חדר עם 3 נציגים של מפלגות שונות, אפשר להביא גם קופסת קרטון למי שבאמת מתעקש להצביע, הנציגים יחליטו אם להכניס את קולו או לא.

ישראל באמת צריכה להתקדם לכיוונה של סוריה כדי להתחיל לחסוך בהוצאת מיותרות…

2 Comments
  1. אסתר פקטרמן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *