ההקפאה הנוראה – השיטה והנפילה

קיים סיכוי סביר שבני בגין, בוגי יעלון, ויש טוענים אפילו נתניהו, רוצים לשמור על ארץ ישראל, מתנגדים להקמת מדינה פלסטינאית, רואים בזה אסון וכו’, ושחזונם נמצא די קרוב לזה של הציונות הדתית. ובכל זאת אנחנו עדים למעשים ההולכים לכיוון ההפוך. אנחנו נשתדל כאן, לעמוד על עקרונות השיטה שלהם, ולהבין במה הם נולפים לדעתינו.

השיטה המוצהרת של בני בגין (כך הוא התבטא בפומבי בתקשורת):

1.אנחנו נצהיר שאנחנו מוכנים לויתורים מרחיקי לכת. נסכים לתכתיבי ארה”ב ואירופה. נטיל על זה מספר תנאים שאנחנו בטוחים שלעולם הערבים לא יעמדו בהם.

2.הערבים יכשילו כל מהלך (על ידי פיגועים, על ידי תאבון יתר, לא משנה. הם תמיד עושים זאת).

3.אנחנו נתקע את המהלך בדרך כלשהי (אם בנס הערבים לא הכשילו את זה בעצמם). – (את זה הוא לא אמר).

4.המהלכים ייעצרו מעצמם (כמו הסכמי אוסלו א’, ב’, קהיר, שארם, וואי, קמפ דייויד, מפת דרכים, ועוד), בגלל הערבים בד”כ.

התוצאות אמורות להיות:

1.יצאנו בסדר מול הגויים. הדפנו את הלחץ הבינלאומי.

2.לא מסרנו את ארץ ישראל. לא פגענו באינטרסים החיוניים.

3.גרמנו רק לנזקים קטנים לעצמנו (לטענתם), ולא בלתי הפיכים.

לכאורה, השיטה הזאת שבה משחקים רה”מ ושריו נראית טובה, מסוכנת אך אולי מועילה: כך הוכשלו הסכמים רבים שבהם מדינת ישראל התחייבה למסור את כל יו”ש לאויבינו.

אומנם יש עליהם מספר קושיות שהופכים את המשחק הזה לא רק למסוכן אלא גם לטעות אסטרטגית.

כלפי פנים:

1.העובדות בשטח: הערבים בונים בצורה מטורפת בכל מקום, כולל עד לכבישים העוקפים. מביאים לשם אוכלוסיה שלמה שהיא תסכן את היהודים בדרכם הביתה, תמנע הרחבה פיזית של ישובים והקמת ישובים נוספים. המטרה בפועל הינה חנק ההתישבות תוך מספר קטן של שנים. וזה קורא עכשיו.

2.הרעת תנאי החיים של המתיישבים: אוכלוסיה גודלת שאינה יכולה לבנות אפילו כיתת לימוד או מקווה, רואה את תנאי חייה מידרדרים בצורה משמעותית. כך מצפים בשמאל ואצל אויבינו לגרום לעזיבת יהודים מיו”ש.

3.שבירת כוחות החיים: בהקפאה המוחלטת הזאת, בגירוש והרס מאות מאחזים מאז שנתניהו נבחר, בשליחת יס”מ ומג”ב נגד המתיישבים, במעצרים מנהליים, שלטון נתניהו-ברק מדכא את המתנחלים, הלא הם הכוחות הציוניים היחידים שמסוגלים לעמוד מול הפולש הערבי. הרבה מהם התייאשו מהפוליטיקה, מהמדינה, מהצבא, מתהליך הגאולה ויש אפילו מהארץ עצמה. ברק יודע את זה, ולכן הוא ממשיך במלהכיו. אובמה יודע את זה גם כן, בגלל זה הוא מוחה כפיים. נתניהו יודע את זה, וזה די נוח לו שלא יהיה יותר מדי ימין במדינה אלא רק מרכז, שהוא מתכוון לכבוש. בזה, הוא שמח מאוד שברק עושה את העבודה בשבילו.

4.פגיעה בחוסן הפנימי הערכי של העם: “באימוץ מצע קדימה ע”י ממשלת ישראל” (דברי ראש האופוזיציה), העם כבר לא מבין מה טוב ומה רע בהקפאה הזאת. הרי כולם מוכנים להקפיא, אז כנראה שזה טוב.

5.הקפאה זמנית – נצחית: בפועל כבר שנה וחצי קיימת הקפאה מוחלטת. הוסיפו רשמית עוד 10 חודשים בהחלטת ממשלה וכבר לפני זה עשו אותו דבר ללא החלטת ממשלה. העולם, ארה”ב, והתקשורת הישראלית ידעו לגרום להקפאה נוספת. אפשר כבר לכתוב את הכותרות והנאומים הבאים: “חבל להפסיד את כל ההשגים האדירים ברמה הבינלאומית בגלל כמה דירות”, “לא נגרום למשבר עם הידידה הגדולה שלנו בגלל כמה אישורים”, “העולם עומד על סף הבנה שהערבים הם אלו שמכשילים תמיד את המשא ומתן, חבל להפסיד את הכל עכשיו”. הם גם יעשו רעש גדול מ-20 אישורים (כאלו שכבר ניתנו בעבר, ובוטלו, ושוב נתנו ושוב בוטלו), כאילו הממשלה בונה שוב ביו”ש. (במעריב עשו את זה אפילו באמת בשביל 20 אישורים בדיוק מהסוג הזה). דעת הקהל המבולבלת, השרים הלא אמיצים, יביאו להמשך ההקפאה.

כלפי חוץ:

1.הטעות המוסרית : במהלך הזה, אנחנו לכאורה מסכימים שהארץ הזאת שייכת לאויבינו. “אנחנו מגיעים למשא ומתן בידיים נקיות” אמרו השרים. כאילו לבנות בהתנחלויות זה לא דבר נקי, זה לא לגיטימי, שהערבים צודקים. כבר אפילו ישראל מודה בזה.

2.הטעות ההסברתית: רבים בעולם רואים את ישראל כמי שיש לה מה לומר בתחום הצדק והמוסר. אם הערבים צודקים, כבר הפסדנו מראש כל הסברה בעולם. בגלל העובדה שאנחנו לא אומרים ברור שההסכמים האלו רעים הם לישראל, שהם לא צודקים, אנחנו גורמים בלבול לגויים רבים שבאמת היו מעדיפים את טובת ישראל מאשר טובת הערבים (כמו סרקוזי למשל).

3.התגברות הרע העולמי: הפכנו את הדורסנות הערבית למוצדקת, הגברנו את הרע העולמי, בכל מקום בעולם הערבים משתלטים, עם ישראל מועל בתפקידו ההיסטורי לעצור אותם כאן.

4.מחיקת התנאים המוקדמים: העולם, התקשורת הישראלית, ארה”ב, אירופה שוכחים מיד את התנאים שהצבנו מול הערבים כדי למסור להם את המדינה שלנו, ידלגו עליהם וידרשו מיד את כל הקופה.

5.התעקשות הממשל האמריקני: הממשל בארה”ב כבר הבין מזמן את המשחק הכפול הזה של נתניהו, ודרכו מתכוון בכל זאת להגיע לתוצאות שאליהם הוא חותר: הוא עושה את זה בזכות הבנה מעמיקה של דרכי השלטון הישראלי שיש ליועצים שלו. הוא דורש שליטה על כל צעד קטן של ממשלת ישראל עם לוח זמנים פרטני. הוא שולח את מיטשל, את משפחת קלינטון, ועוד יועצים שכל אחד מהם צריך לצאת עם “מחווה ישראלית”. הוא מפעיל לחץ אימים על ישראל תחת מסווה של ידידות.

6.מפתח המשחק בידי האויב: נתננו להם מפתח לחנק ההתישבות ביו”ש על מגש של כסף. חודש לפני כל סוף תקופת הקפאה, הם רק צריכים לשחרר מסרים של התקדמות במו”מ כלשהו. ואז הם לבטח יזכו לעוד ארכה נוספת של חנק יו”ש. באותו זמן הם קובעים עובדות חשובות בשטח שחונקות את ההתיישבות היהודית. אז לראשונה הזמן משחק לידים שלהם.

הבעיה העיקרית של השרים שלנו נשארה שהם לא מבינים את הצורך להגיד “לא” לאובמה. והוא מצליח דרך החולשה הזאת, להשיג מממשלת ימין מה שלא השיגו אף אחד מקודמיו. יש להבין שבפועל, גם באו”מ, ארה”ב כבר הפסיקה לבלום החלטות אנטי ישראליות, ומזמן היא איננה “ידידה”.