הימני והמתנחל
ג’יוזף גבלס י”ש היה האחראי על התעמולה במשטר הנאצי. הוא עיצב שיטות של שטיפת מוח ציבורית כל כך יעילות , שהן בשימוש אצל כל מעצבי דעת הקהל בעולם כולו, ובוודאי במדינות שבהן התקשורת מגוייסת רובה ככולה עבור צד פוליטי מסוים, כמו בסין, במדינות העולם השלישי ובמידה רבה גם בישראל. אחד מהעקרונות הראשונים שמלמד גבלס הוא בחירת שם המושג: “השם הוא הכל”, הוא טוען. מספיק להמציא שם או כינוי שלילי או חיובי לדבר, להשתמש בו כל הזמן, משמעות השם תעשה את עבודה התעמולתית לבדה.
אנשי אוסלו השקיעו רבות בבחירת המינוחים של מעשיהם, הם כינו את חציית הנגב “מעבר בטוח”, תהליך אוסלו “תהליך השלום”, גירוש יהודים מאדמתם “התנתקות, או התכנסות, העתקה”. די היה בשימוש במילים הנכונות כדי להמתיק את משמעותן. גם כן, “שלטון החוק”, הוא שם יפה להנצחת שליטת האליטות על עם ישראל דרך בית משפט העליון השמאלני.
כמו כן נקרא “מתנחל” יהודי שגר מעבר לקו הירוק. התקשורת מציירת אותו עם כיפה וציצית למרות שרוב המתנחלים אינם דתיים כלל. להצלחה הזאת כולם מודעים.
מה שפחות ידוע לציבור היא ההצגה המתוחכמת של המאבק על ארץ ישראל: עשרות שנים מציגים את המאבק כמאבק של המדינה נגד המתנחלים. כך היא משיגה את התוצאות הבאות:
– 5% מהעם נלחם נגד 95% ממנו. (כשבאמת מדובר על מאבק ימין שמאל של לפחות 50%-50%).
– מיעוט קטן בעם כופה את דעתו על הרוב הגדול – “הם מכריחים אותנו להגן עליהם, כשהם הלכו לגור שם…”
– בכל הפגנות הימין, (מורכבת מסרוגים לרוב), הם מדווחים על “הפגנת מתנחלים”, כשרוב המפגינים הם דה-פקטו תושבי הקו הירוק (בדוק – ע”פ כמות ומקור האוטובוסים).
– קל לטעון שהמתנחלים למעשה נלחמים כביכול על הוילה היפה שלהם, ואין כאן שום אידיאל כלל ישראלי (כמו ארץ ישראל, בטחון…) אלא נוחות על חשבון הציבור כולו.
השמאל שעומד בעמדת מיעוט בכל מערכה על צביונה של המדינה, מצליח להציג שהרוב הדומם נמצא לצידו, בזכות אותה שיטה של הצגת הדברים: קיים קומץ אנשים שהולכים נגד המערכת ומסרבים לקבל את החלטות הרוב.
ראינו כך ש”דתיים מתנגדים לשילוב בנות ביחידות קרביות”, למרות שהפיקוד של צה”ל סובר אותו דבר, רק שלא כדאי להכזב את שדולת הנשים השולטת בתקשורת.
“חרדים” מתנגדים למתן כשרות למיסיונרית, מאחר שכמעט כל רב בישראל ובחו”ל עומדים מאחורי רבה של אשדוד.
ואפשר למצוא עוד דוגמאות הרבה.
אין ספק שההצגה המגמתית של המאבקים הערכיים במדינתנו, מצליחה להחליש אותם בעיני העם שניזון בעיקר מהטלביזיה. וזה קורה בטווח קצר, ובכל מאבק. אך לטווח הארוך הם יצרו בטעות מודעות הפוכה למה שהם רצו: בסקר שהתפרסם ב-YNET רוב מוחץ של הציבור סובר שהמכבים של היום הם ה…מתנחלים דווקא. גם רוב הציבור החילוני, המסורתי, החרדי והדתי כמובן סוברים אותו דבר.
התקשורת יצרה למעשה דמות מוקצנת של “האדם המתנחל”, והדמות הזאת חדרה לליבות ישראל והם דווקא מעריכים אותה, וזה הדבר האחרון שהאליטיות תכננו לעשות!!
מישל – י.כ.!
הערה שבטח שמעת, ויצאה לך מהאף, בענין זיהוי האויב:
“סמול”. לא שמאל! הטיעון שזהו מאבק בין “שמאל” ל”ימין” הוא התעמולה גבלסאית שלהם, וקנייתו משרתת אותם ב”הפרד ומשול” שלהם.
אין קשר הכרחי וגנטי בין האוטו-אנטישמיות (סמולנות) לבין העמדה בענייני חברה ומדיניות מוניטארית (“סוציאליזם”).