ממחירי החולשה

ב”ה

הביטו היטב במיגון הבסיס: לא בעזה אלא בראשל"צ! (מקור - רוטר - דובר צה"ל)

למדנו, כבר בתחקירי מלחמת לבנון השניה, שטנקים רבים של צה”ל, נפגעו עקב מחסור במסכי עשן שיגנו עליהם מפני הטילים. טענו שזה נבע מבעיות תקציביות. לקיצוצים בתקציב הביטחון משלמים בחיי החיילים שלנו. האומנם? הרי מיליארדי שקלים מבוזבזים על התפיסה הכושלת שעליה בנויה הצבא שלנו יותר מ-20 שנה. “אסור להכאיב יותר מדי לאויב שלנו”, או “אין לנו מלחמה עם האזרחים שלהם”. החולשה הרוחנית (לא ברור להם מה זה עם ישראל), מתרגמת לחולשה מוסרית (לא ברור להם שאנחנו בכלל צודקים) מולידות קונספציה שלמה ויקרה לצבא שלם: “המלחמה בעצימות נמוכה”.

מפרות התפיסה המעוות: פרויקטי הגנה גרנדיוזים ליירוט קסמים (כיפת הברזל = 1 מיליארד שקל), גדר הפרדה (3-5 מיליארד ש”ח) ועוד…

“כיפת הברזל” שמסתבר שהיא לא יעילה נגד טילים רבים מהרצועה, הפכה ללא ממש “כדאית”. (1 קסאם = 250 ש”ח, 1 “טמיר” מכיפת הברזל = 350,000 ש”ח). העלויות האלו היו ידועות גם בתחילת הפיתוח (דו”ח מבקשר המדינה 09) אלא שלא הסתירו שהמטרה היתה “גם” פוליטית: אם אפשר לעצור קסאמים מעזה, כך אפשר יהיה לעצור קסאמים מיו”ש אם נסוג משם, ולכן אין לחשוש ממהלכים מדינים כאובים. (הארץ 17 לנובמבר 09). איפה שההרתעה לא קיימת, אז הטכנולוגיה והכיס מגויסים,  וזה בד”כ לא פוטר את הבעיה.

כמו כן ערבים ישראלים הגרים בראשון לציון סמוך לבסיס צריפין (בה”ד 7) לא ממש אהבו לראות כל יום חיילים ליד החלון שלהם, ולכן עשו להם טרור (אבנים, עשן, תקיפות, גניבות, פריצות) עד ש”הצבא” החליט למגן את הבסיס עם קיר בטון בגובה 5 מטר (עלות כמה מיליוני שקלים) מגדל שמירה פילבוקס (ממש כמו ביש”ע – עלות יותר מ-200,000 ש”ח – ראה תמונה) בגלל שתי סיבות עקריות:

–   אהוד ברק שר הבטחון אינו מעוניין להסתבך עם ערביי ישראל, מאחר שרוב מתפקדי מפלגת עבודה שהצביעו עבורו שייכים למגזר.

–   ממשלות ישראל, המשטרה מפחדות להתעסק עם הערבים הישראלים. בצדק מסוים, הם עלולים להפסיד כפי שהפסדיו במערכה של אוקטובר!

אבל אפשר היה לבוא בפתרונות יצירתיים נגד אותה אוכלוסיה אזרחית עוינת, והנה כמה רעיונות שכולם יושמו נגד יהודי יש”ע.

–   להביא 3-4 פקחים (מלווים במחלקת מג”ב) שידביקו צווי הריסה על עשרות מבנים בלתי חוקים בשכונה. (הם רכשו הרבה ניסיון בחודש האחרון, ואין שכונה ערבית במדינה ללא מבנים בלתי חוקים, זה חוק!).

–   להצמיד מספר מצלמות וידאו נסתרות במקומות חיכוך ידועים, ולעצור את המתפרעים (אח”כ) ולהגיש נגדם כתבי אישום ולהביאם לשיפוט מהיר (כמו שעשו בהתנתקות).

–   לשים ניידת של משטרת התנועה בכניסה לשכונה שתבדוק “תקינות כלי רכב”. חוץ מגרימת העיקוב של חצי שעה בבוקר בדרך לעבודה, המבצע מתלווה בד”כ במתן קנסות רבים על ליקויים כל שהם. (בוצע באזור אלון מורה כדי להעניש את התושבים).

–   להכניס לשכונה פלוגת מג”ב שתבצע עיקובי חקירה למטרת “בדיקות בטחוניות” (כך עושים במחסומים נגד מתנחלים בלבד, קוראים לזה “בדיקות”).

–   כל זה תוך כדי “הידברות” עם ראשי הכנופיות והמסגדים כדי להבהיר להם, שאם הם לא יפעלו להרגעת הרוחות, “המצב רק יחמיר”.

–   להערך להריסת מבנים בלתי חוקים (משפטית + משטרתית + בטחונית). לבצע כמה הריסות, למען יראו וייראו. (בוצע 3-4 פעמים בשבוע במאחזים).

–   אפשר לעצור במעצר מנהלי את ראשי הכנופיה, או להרחיק אותם משכונת מגוריהם במשך 60 יום (צו אלוף פקוד העורף יספיק לכך.)

לכן לא חסרים אמצעים, זולים ויעלים למי שעוניין. שוב הבעיה נשארה ברוח היהודית שיש לחזקה במדינתנו כעת.