edited by victor
החרם על ההתנחלויות – ותגובת ישראל | Only Israel

החרם על ההתנחלויות – ותגובת ישראל

אנחנו מתלוננים הרבה זמן שאין במדינת ישראל של היום שום "צוותי חשיבה אסטרטגיים", שום יוזמה. קיימים רק "צוותי תגובה" – כמו: "מה נעשה עכשיו שאובמה עשה לנו תרגיל כזה?" -"מה נעשה שפאייד שורף מוצרים מההתנחלויות?". בדרך כלל התשובה שנבחרה היא לא להגיב:

לא ניכרת יוזמה או אסטרטגיה שביכולתה להפוך את הדברים. ישראל רק מגיבה, נגררת, ובסופו של דבר גם נחלשת.

התגובה הרגילה – לא להגיב:

לא להגיב לפגיעה, להפרת הסכם, לחשיפת פרשת שחיתות, היא תופעה נפוצה בעולם המערבי כמו בישראל. הרי פעמים רבות הדרך המועילה ביותר להוריד פרשיה מהסדר הציבורי, היא לא לתרום לכותרות תוספת בנושא. הדבר עוד יותר מתבקש במקום שאדם יודע שמי שישפוט אותו כבר חרץ את גורלו.

כך אם מדובר על איש ימני, דתי או חרדי בתקשורת הישראלית, לא כדאי להשיב, זה רק עלול לעזור לתקשורת הישראלית לבשל אותו יותר טוב. כמו כן מדינת ישראל (ובמיוחד מול ארה"ב) למדה להיות אישה מוכה הבוחרת לא להגיב על כל פגיעה, לחץ, איום, השפלה. לשם כך אספנו את התגובות המצויות של מדינת ישראל מול הפגיעה השבועית שבה:

1.       ללא תגובה: מתוך הטקטיקה שהסברנו.

2.       הכחשה וגמגומים: "הוא" (אובמה, פאייד, מיטשל, ערפאת…) לא "אמר" את הדברים, אלא "הוא עושה את זה כדי לרצות את עמו",  "הוא נמצא בתוך מאבק פנימי שמחייב אותו…", "הממשל האמריקאי תמיד היה בעל עמדות יותר 'מתונות'…".

3.       תגובה אנונימית של שר בכיר: הוא ירמוז בצורה מעודנת שהוא "אינו מבין" את האמירה הזאת של אובמה או של פאייד. גם שם אפשר להרגיש שכל מילה ומילה נשקלה היטב ועברה אישור של ביבי.

4.       כינוס השביעיה: כשנתניהו רוצה לחלוק עם אחרים את חולשתו וכישלון חוסר המעש שלו. הוא קם ועושה מעשה: הוא "מכנס את השביעיה". אז ביחד הם מחליטים כמו החלטה מס' 1.

5.       תגובה פרופורציונלית ויהודית: (נדיר ביותר!) מיד נתניהו יקרא לאותו שר בארבע עיניים כדי שהוא יבוא, יתנצל, ויסביר "שדבריו הוצאו מהקשרם", ועוד. במקרה שאותו שר לא נכנע (מקרה נדיר של הכיסא הנמוך לשגריר טורקיה), רה"מ, הנשיא, העיתונות, ראש אופוזיציה, ומדינה שלמה יבואו במקומו להתרפס ולבקש סליחה.

הבעיה היא, שהעולם, הערבים, והבית הלבן כבר קלטו שהם יכולים בדרך הזאת לקדם את האינטרסים שלהם ולהמשיך להרוס את המדינה. לכן והם מוסיפים כל מכה ומכה במינון הנכון כדי שישראל "תעדיף לא להגיב" (כמו שהארכנו בזה לגבי "בבישול הלובסטר").

שריפת המוצרים של ההתנחלויות ברש"פ:

לפני כמה חודשים פתחה ממשלת הפת"ח ביוזמה חדשה: החרמה ושריפה של כל מוצר שמקורו בהתנחלויות. ישנה כתבה ברוטר המספרת על  "מקור ממשלתי: ישראל חסרת אונים מול החרם הפלסטינאי". בהתחלה בחרו בתגובה מספר 1. אחר כך הגיעו שלבי הגמגומים: פואד בן אליעזר (עבודה) בדיון מיוחד בכנסת, אמר שהוא לא רואה מסמך רשמי על חרם פלסטיני, זה שפאייד צולם זורק מוצרים כאלו לאש, זה שהשרים שלו חוזרים על הדברים, שהמשטרה שלו עוצרת כל סוחר שמשווק מוצרי התנחלויות, כל זה "לא הוכחה". הוא עבר מתגובה 1 לתגובה 2.

זאב אלקין מודה "שהחרם תפס את ישראל מוכנה". לא פחות מ-6 הצעות תגובה הועלו. וכולם נבלמו ע"י נתניהו, כי אסור להכשיל את שיחות הקירבה.

מה מועיל באסטרטגית החרם והשריפה?

הפלסטיאנים ואחיהם היהודים מ"גוש שלום" דורשים מזמן חרם כלכלי על מוצרים ההתנחלויות. מלחמה כלכלית היא הרבה יותר קלה ממלחמה צבאית, והיא עולה הרבה פחות כסף. מאחר והפלסטינאים היו בעצמם צורכים מוצרים שכאלו, הם לא יכלו לדרוש חרם כזה מהעולם. דבר נוסף, החרם מאפשר להם לייצר כותרות בחינם, ולהחזיר את מוקד התעניינות העולם ל"בעיית ההתנחלויות".

כישלון שיטת בני בגין:

בני בגין טען "אין סיכוי ששיחות הקירבה יניבו פירות". כדרכו, הוא טוען שהוא סומך על הערבים כדי להכשיל את השיחות. וכן ברק אובמה אמר שהוא "יטיל אישית אחריות על מי שיכשיל את השיחות". קפצו הישראלים על המציאה: בוא ניתן להם להיות אחראים על הכישלון. רק דבר אחד הם שכחו: השופט אינו נטראלי, הוא כבר החליט שכל מעשה חד צדדי מצד הערבים, (חרם למשל) או דיבור ("יש לגרום לבידוד ישראל עד שהיא תוצא מהאו"ם") אינו מעשה חד צדדי. רק הישראלים נבחנים בזכוכית מגדלת.

שוב ושוב, ממשיכה ממשלת ביבי לשחק במשחק של אובמה וכל השותפים שלה גם כן חוששים לפגוע ברה"מ, ולהחלישו. בינתיים ממשיך חורבן הארץ של קולות הרוב היהודי.

אז מה האלטרנטיבה?

מתברר שהממשלה הזאת היא הגרועה שבממשלות ישראל מול העוין שבממשלי ארה"ב. היא כולה מגיבה ונותנת כתף למעשים של הרס הערכים שהיא מאמינה בהם. הצליחו אובמה וביבי לגרום ללאומיים שבח"כים להילחם נגד ירושלים ויו"ש, ולעזור להקמת מדינה פלסטינאית.

וזאת למרות שאובמה מודה שהוא "איבד בשדה המוקשים של המזרח התיכון כמה אצבעות", ישראל של ביבי לא תגיד "לא" לאובמה. היא לא אומרת את המילים הפשוטות: "בישראל נחנקים מהלחץ הבלתי פוסק על ישראל של ידידתה הגדולה ביותר". אז מיד אובמה היה מפעיל שרירים אך לא להרבה זמן, כי מערכת הבחירות כבר החלה שם. הוא כבר איבד את רוב הקול היהודי שהעלה אותו לנישאות. בישראל יודעים את כל זה. רק חסר אומץ. אומץ של איש אחד. איש שכנראה טרם הגיע להנהגת עם ישראל.

תגובה אחת
  1. levana@israel

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *