שחרור “בכל מחיר” – וסוף ההרתעה לדור הזה

החגיגה באוטובוס, בקרוב באגד...

26 נגד 3:

ההחלטה לשחרר את שליט בכל מחיר, מתוך נסיגה מכל הקווים האדומים (הלא כל כך אדומים(של הממשלה. התקבלה כצפוי ברוב גדול של 26 נגד 3 (יעלון, לנדאו,וליברמן).

הקווים האדומים היו:

– התנגדות לשחרור מחבלים כבדים מאוד.

– התנגדות לשחרור ערבים ישראלים (כך הפלסטינאים מוכיחים שהם הנציגים האותנטיים שלהם).

– התנגדות לשחררם לביתם אלא הגלייתם לחו”ל.

בכל הדברים האלו, עמדו המחבלים על שלהם, ו”מעמצת מזרח התיכון” ירדה על הברכיים ונכנעה לכל דרישותיהם. לא ממשלת שמאל, אלא ממשלת ימין, וגם ברוב גדול.

לכל הדברים האלו קיימת משמעות עמוקה להמשך נוכחות עם ישראל באזור הזה של העולם.

הכסף ששבר את החברה הישראלית:

רשמית, העמותה שמקבלת תרומות עבור מטה שליט נקראת “קרן מאור”, עמותה רשומה שטפלה קודם בהחזרת גופות החיילים מלבנון תמורת רבי מרצחים. הם כבר בעבר הצליחו לגייס את המיליונים הדרושים כדי לייצר דעת קהל לחתימת העסקה מול חיזבאללה. כרגע, הם מדווחים על פחות ממיליון ורבע ₪ הכנסות לשנה. והשאלה שהימין היה צריך להתעורר אליה, מאיפה הכסף? מי מממן? איזה עוד עמותות אחרות דואגות לממן פעולות שכנוע ולחץ. איזה מדינות באירופה מערובות בלחץ על החברה הישראלית?

הרי דף אחד בעיתון ידיעות אחרונות עולה 100,000 ₪. כל 10 שניות בטלוויזיה עולות עשרות אלפי ₪, כל שלט חוצות עולה עשרות אלפי ₪. בלי לבדוק לעומק, מדובר על קמפיין של מאות מיליוני ₪. זאת בנוסף לכל החשיפה הנדיבה של התקשורת הישראלית למען פעולת המטה.

המטה ידע איך לעבוד: הוא פעל על הלב היהודי הרך ונגד נתניהו אישית. זה עבד. אף אחד לא העז להתנגד אליהם, בוודאי לא בפרהסיה.

נעלמו 30 שנה של הרתעה.

עבדאללה ברגותי (אחראי על רצח 66 ישראלים), איברהים חאמד (אחראי על רצח 90 ישראלים), אחלאם תמימי (אחראית על רצח 15 ישראלים), ועוד רבים ורעים נוספים משתחררים אחרי שהם נכלאו שנים בודדות (5-11). הם כולם נידונו על כמה מאסרי עולם אך יוצאים לחופשי.

מעכשיו, כל ערבי יודע, בוודאות גמורה, שלא משנה מה מעשיו, לא משנה כמה יהודים הוא יצליח להרוג, הוא לא ימות בכלא הישראלי. הוא ישב שם 5-10 שנים, יראה סרטים כל יום, יאכל בשר ועוף ללא הגבלה, ייהנה מביקורי משפחתו פעמיים בשבוע, ילמד לדוקטורט בחינם, יישן עם מזגן על מיתה מרופדת, ויעלה 10,000 ₪ לחודש למשלם המיסים הישראלי. כל מחבל יודע, שאף אחד לא יחסל אותו. הרי, את רוצחי משפחת פוגל יכלו לחסל והחליטו לעצור ולתת להם 5 מאסרי עולם, היינו 10 שנים במונחים של הצדק הישראלי. היה שווה כל רגע.

ממשלת ישראל הפכה את ההרתעה שעם ישראל יצר מול מחבלים תוך יותר מ-100 של מאבק ל-0 בהחלטה אחת. לא משנה איזו ממשלה תחליף את ממשלת נתניהו, ממשלות מתחלפות ולערבים יש זמן. הם יודעים שאם לא הנשיא הקרוב, אז הנשיא הבא, ישחרר אותם. לא ידוע לי בהיסטוריה על עסקת שבויים מהסוג הזה.

מספרים, סטטיסטיקה ועתיד

80% מהמחבלים שמשתחרים שבים לטרור, בד”כ בצורה מוצלחת הרבה יותר. קרוב ל-200 יהודים נרצחו מאותו “משוחררים”. כמעט כל המחבלים הכבדים שמשחררים כיום הספיקו כבר להשתחרר תחת מחוות ועסקות שונות ולשוב ולמלאכתם. עם ישראל כבר קבע קריטריונים שוויוניים לשחרור מחבלים, בעקבות עסקות קודמות מבישות פחות אף אחד לא עמד בהם לרגע, וגם לא יעמוד בהם גם בהמשך. הפתרון היחיד הוא לחקור מי באמת היה מעוניין לשחרר כ”כ הרבה מחבלים? מי עומד מאחורי המפעל האדיר הזה של שכנוע דעת הקהל? מי בכלל לא דחף לשום לחץ על האויב אלא רק על ראש הממשלה? מי הביא באמת לעסקת השליט הזאת שעם ישראל ישכיל את תוצאותיה עוד שנים רבות?