edited by victor
מלחמת הדעות בין יוון וישראל, באוטובוסים ובגבעות | Only Israel

מלחמת הדעות בין יוון וישראל, באוטובוסים ובגבעות

מלחמת הדעות בין היהדות להתייבנות עוד לא הסתיימה...

מלחמת הדעות בין היהדות להתייוונותי עוד לא הסתיימה... (מקור וויקיפדיה)

יוון באה להציע לעולם השקפה בעלת תכנים רבים שמתנגשים עם ערכיו המסורתיים של עם ישראל:

–          הדוניזם (נהנתנות) מול הקודש.

–          קוסמופוליטיות (ביטול המחיצות הלאומיות, והייחודיות של כל אומה) מול לאומיות ישראל.

הקודש מלמד שיש לקדש את החיים, ושמטרת הבריאה היא להביא את האדם לפגוש את הבורא בזכות מאמציו.

ההדוניזם, לא רואה בקיום האדם שום מטרה מעבר לקיומו בלבד, ולכן הוא מבקש להנות, בצורה רגעית פחות או יותר.

הקוסמופוליטיות (וגם ההומניזם) רואים באדם הערך העליון, ובישויות לאומיות גורם מפריע שמביא עימו רק הרס ומלחמות.

לאומיות ישראל רוצה לקדם את הבית השלישי בכל אופניו, ודרכו, כדברי חז"ל, להוות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", היינו להשפיע ולהיטיב לעולם כולו.

יש לציין שהשמאל הישראלי (נציג מקומי של הקסמופוליטיות), אינו רואה בלאומיות ישראל שום תפקיד אוניברסלי אלא להיפך.

דעת הקהל הישראלית: המטרה שרוצים לכבוש

יש להבין, שכל הצעקות, הראיונות, הכתבות, הסיוע האירופאי לעמותות השמאל, הפרובוקציות הציבוריות, יש להן מטרה אחת בלבד: להשפיע על גורלו של עם ישראל דרך דעת הקהל שלו. הרי ידוע שבמשטר דמוקרטי בכלל, ואצל נתניהו בפרט, דעת קהל קובעת מדיניות יותר מהאמת, גם האמת שלו במקרה הזה (אם עדיין קיים דבר כזה).

להפוך את העולם לקוסמופוליטי יותר, ונהנתן יותר, אלו דברים שאי אפשר להכריז עליהם בצורה מוצהרת, אלא בעולם כולו קיימות שיטות כדי לקדם ערכים בכיוון מסוים. הן לא כ"כ ישרות, אבל הן מוכיחות את עצמן בכל המערכות: הדמוניזציה של קבוצה שלמה ע"י התמקדות בנקודות מסוימות של אותה קבוצה.

סימון האויבים, דמוניזציה ומלחמת דעות.

במלחמת הדעות בין הפוסט-מודרניזם העכשווי מול ערכי היהדות, סימנו מראש את האויב שדרכו, ובעזרתו, ינסו להשפיע ולצוד נפשות בציבור הכללי:

–          בקודש: סימנו את החרדים: הם מייצגים בעיני החברה הישראלית את הקודש היהודי. גם אם מדובר על צדדים "טכניים יותר של הקודש", גם בלי שהם הגיעו ל"קודש העליון", היודע לאחד את כל הכוחות של החברה הישראלית, (כפי שהסביר הרב קוק ב"אורות"). הם מוכיחים מסירות נפש רבה בתחום.

–          בלאומיות ישראל: סימנו את המתנחלים: היחידים שאצלם עדיין לאומיות ישראל חיה ונושמת. הם מונעים בגופם וקיומם את הקמת מדינת פלסטין, שבעזרתה סברו אנשי השמאל, תוכל מדינת ישראל להתקבל באהבה ובאהדה בקהילת העמים. בשנים האחרונות, יצרו אנשי התקשורת מושג חדש "נוער הגבעות" (הוא לא ממש גר בגבעות) שדרכו מייעלים את תהליך הדמוניזציה של המתחלים.

השיטה: לבודד תופעה ולהתמקם בה

הרי לכל ציבור בישראל תרומה ייחודית שאפשר דרכה ללמוד להעריך אותו.

החרדים, מולידים הכי הרבה ילדים, תורמים למאזן הדמוגרפי של ישראל, עסוקים בלימוד תורה מתוך אידאליות, ומוכנים להיות עניים בשביל זה. הם גם הכי פעילים בארץ בארגוני חסד רבים.

המתנחלים: מוכנים להסתכן עד כדי למות על ארץ ישראל עבור העם כולו. הם עומדים בפרץ מול הכיבוש הערבי בכל מקום. מסירות הנפש שלהם בצבא דווקא מוערכת בחברה הישראלית. לכן כ"כ שמחו אנשי השמאל בהופעת "נערי הגבעות". אלו לא מוכנים להסתכל על כל חייל צה"ל כנציג מלכות ישראל, אלא גם כשליח של הצבא הפרטי של שר הביטחון. "נערי הגבעות", רואים באויב הערבי את הבעיה היותר גדולה של המדינה, והם החליטו לטפל בה בעצמם אחרי שבשנים האחרונות צה"ל לא תמיד פעל בעניין.

צביעות באוטובוס ובצבא

באוטובוסים, מסיבות של צניעות החרדים בקשו, בלי שום קשר לכבוד לנשים, להפריד מקומות ישיבה. הנשים ישבו אחורה כדי שגברים גם לא יסתכלו עליהן בנסיעה. גם בחדר הכושר של הטכניון, גם בצבא, אין שום קשר לכבוד ולהדרת נשים. יש כאן רק כאלה שמנסים לבלבל את הציבור דרך אותם נושאים.

הכבוד לאישה הוא הדבר האחרון שמעניין את השמאל הישראלי, הרי הוא לא נלחם כלל נגד תופעת השימוש בגוף האישה כאמצעי למכירת מקררים או מכוניות. להיפך, הוא נהנה מזה.

הכבוד לצה"ל הוא גם הדבר האחרון שמעניין את השמאל הקיצוני. הרי הוא לא רק מעודד את ההפגנות האלימות (פי אלף) של האנרכיסטיים נגד הגדר. שם השחתת רכוש ואלימות (עד למוות) כלפי חיילי צה"ל זוכות דווקא ליחס של הבנה וסובלנות.

לכן, בשתי החזיתות: לא מדובר על כבוד האישה, לא  מדובר על כבוד צה"ל, אלא על שימוש בערכים משותפים בחברה כדי לתקוף  ערכים, ציבורים, ולקדם את הבחירות בישראל שעשויות להתרחש בחצי שנה הבאה.

גם כאן, מנהיגי הציבור הימני והחרדי צריכים לקלוט את מהות האמירות ובמקום להתגונן, לעמוד מול העובדות ושורשי השיח הציבורי.

2 תגובות
  1. דוד איש שלום
  2. מיכאל ברוק

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *