למרות כל המגבלות איך אפשר לנצח?
יש בעזה עדיין יותר מדי בתים העומדים על תילם (תמונה באד’ ערוץ 7)
מדינת ישראל יצאה למבצע צבאי בדרום, לאחר שהפלסטינים קצת הגזימו ב”טפטוף הטילים” אל דרום המדינה. למה עלינו לצפות, ומה צריך לבקש מהממשלה?
הגבול שבין ארה”ב למדינת אל-קאעידא:
לו יצויר שקיים גבול בין ארה”ב למדינה דמיונית בשלטון אל-קאעידא, האם ארה”ב הייתה מעבירה חשמל, מים, ודלק בחינם או אפילו בתשלום לתושבי מדינת האויב? מי היה עושה זאת? ארה”ב? צרפת? מי היה פותח לשם מעבר סחורות? מי היה נותן שירותי נמל, אינטרנט, חשמל ועוד?
אף אחד. כי זה לא מוסרי. זה לא “מוסרי אבל לא מעשי”. זה פשוט לא מוסרי וחולני לסייע לאויב שיורה טילים על אחינו. לא הגיוני להעביר חשמל לעזה, גם לא דלק, אפילו מים.
“אנחנו לא במלחמה נגד האנשים בעזה”
כך אמר שר בכיר בממשלת ישראל. זו הנוסחה הבטוחה כדי לא לנצח במלחמה. הרי זו בדיוק הבעיה. אנחנו לא מוכנים לנגוע באויב שלנו. הנה משל:
ניתן לצייר את העימות בין ירושלים לעזה, כקרב בין אלוף קרב מגע מיומן היטב שלא שונא אף אחד, נגד ילד בין שמונה חמוש עם סכין מטבח הנחוש להרוג את האויב. במשחק הזה, האלוף בקרב מגע החליט לא לפגוע בילד ולא משנה מה יעשה, הרי הוא ילד, והאלוף שלנו כה הומני. אז האלוף בחר באסטרטגיה הבאה, הוא יעצור את הסכין ויתחמק מהדקירות. תוצאות הקרב ידועות מראש: הילד יצליח בסופו של דבר להרוג את האלוף.
מה כן נותר כדי לנצח בכל זאת?
אין שום פגם מוסרי לפגוע באויב שמסתתר מאחרי אזרחים, גם במחיר אבדות רבות שם. אך מדינת ישראל אינה מסוגלת עדיין ברמה פנימית ובינלאומית לעשות זאת.
הנזק צריך להיאמד על כמה מיליארדי ש”ח. אורח החיים של תושבי עזה, צריך להשתנות מהקצה אל הקצה אחרי המבצע: לחלק גדול מהם לא יהיה איפה לעבוד, הם יהיו במצוקת חשמל, ממשל, תקשורת, ועוד.
יש להרוס בעדיפות ראשונה:
– מפעלי מלט ובטון.
– כל משרדי הממשל והשלטון.
– תשתיות חשמל, תחנות משנה. מתח גבוה.
– תשתיות תקשורת כולל טלפון, סלולר ואנטנות.
– מפעלים גדולים
– כבישים בין עירוניים
המטרה האסטרטגית צריכה להיות:
– לגרום לעזתיים לרדת ברמת החיים ולעזוב למדינות אחרות. הרי כבר מאות אלפים כבר עזבו בגלל זה!!
– לגרום למחיר בהרס, בתיקון הנזקים שגם האיחוד האירופאי השקוע בחובות יתקשה לשקם אותם.
יש לזכור שאין שום פתרון אסטרטגי בין מדינת ישראל לעזתים.
מסר ברור לשאר השכנים
החיזבאללה יעקוב מקרוב אחרי התגובה הישראלית. הוא צריך להבין שפרסנו מודל חדש של הרס. הוא יעשה חישוב אלקטורלי בלבנון. כמה קולות הוא יקבל וכמה יפסיד בסבב הבא מול הקהל הלבנוני והכלל-ערבי. כמה שווים טילים על ישראל. מהי רמת הסבלנות שלה, ועוד.
השמאל רוצה מבצע כדי להמליך את אבו-מאזן בעזה
היה מוזר לראות קולות בשמאל המובהק המבקשים מבצע נגד החמאס, על מנת למוטט את שלטונו. כך הפת”ח יירש את מקומו ואתו הם ישמחו להקים מדינה פלסטינית. אין לשכוח את זה. בסוף המבצע. עזה ברשות החמאס פחות מסוכנת מעזה ברשות אבו-מאזן.
נתפלל שהקב”ה יגן על בניו ועל חייליו, ויזכו למגר את האויב, ושהוא יתקן את מנהיגינו בעצה טובה מלפניו.
דבריך יפים ואמיצים. גם אני כמוך מרגיש שעניבת החנק מתהדקת סביב ישראל, אך אפילו הקברניטים אינם מודעים לחומרת המציאות. חשוב שנתייעץ מה ניתן לעשות, איך ניתן להתריע, מעבר לכתיבת מאמרים, שנופלים על אוזניים ערלות? הרי הכפייה של מדינה פלשתינית על ידי אובאמה וכל העולם לצידו, אחרי עוד מהלך שתיים, אולי אפילו כבר אחרי הבחירות בישראל, תוך ביצוע טיהור אתני לכמאות אלפי יהודים ביהודה ושומרון, מלווה אף בהתקפות טילים ומתקפה איראנית, תוך כדי ההתקפלות, כל מראה בלהות שאפשר להעלות על הדעת, ניתן לתיאור ואנו פונים לריבונו של עולם, בתפילה – הושע את ישראל, מפני העולם כולו הקם עליה, זהו פרוייקט אוסלו מסכת הכיפה אדומה של זאב תורת השלבים הפלשתינית, שגם אני זרעתי את זרעיו הראשונים, זרעי מוות, זרעי תרעלה, שעליהם אני ניחם מאוד. יש לך המייל שלי, אשמח מאוד לדעת מי אדוני. אנא צור קשר.
תודה אחי