ספטמבר 2011 – השיטה
מועצת הביטחון של האו"ם. שם הכל מתחיל...
עם ישראל טרם קלט מה שמחכה לו בספטמבר. כהמשך למאמר הקודם, כאן נסביר את התהליך, איך נתניהו מגיב מולו, ומה אפשר לעשות.
האו”ם: איך זה מקימים מדינה חדשה?
יש לאו”ם 2 גופים מרכזים: מועצת הביטחון והאסיפה הכללית.
– במועצת הביטחון יושבים 5 חברים קבועים: ארה”ב, סין, רוסיה, צרפת ואנגליה. ולכל המדינות האלו יש זכות וטו ויכולת לבלום החלטה שמגיעה אליה. יש עוד 10 חברים שמתחלפים כל שנתיים, כיום: בוסניה, גבון, לבנון, ניגריה, ברזיל, גרמניה, הודו, קולומביה, פורטוגל ודרום אפריקה.
– באסיפה הכללית יושבות 192 מדינות. כמעט כל מדינה בעולם.
ההכרה במדינה חדשה צריכה כעקרון לעבור אישור מועצת הביטחון ואח”כ להגיע לאסיפה הכללית. שם היא זקוקה ל- 2/3 מקולות המצביעים.
יש לציין שכבר חצי שנה אין לישראל שום נציג באו”ם, והנציג הבא (חדש בתחום!) יגיע רק בעוד חודשיים. כנראה שהדבר מעיד על חוסר הרצינות של ישראל בהתייחסות לספטמבר השחור שלה.
הווטו האמריקני והדרך לעקוף אותו:
כבר השנה ארה”ב בלמה בקושי רב גינוי באו”ם ע”י הטלת ווטו במועצת הביטחון שם היא עמדה לבדה נגד 14 תומכים. ממשל אובמה הפחות ידידותי שהכירה ישראל, מבקש מישראל לשלם במזומן על כל מאמץ דיפלומטי, והדרישות האכזריות של אובמה של השבוע הם רק התחלה שלהם. אומנם, ארה”ב המציאה שיטה כדי לעקוף את מועצת הביטחון. השיטה עבדה טוב מאוד נגד רוסיה במלחמת קוריאה. היא מאפשרת לגלגל החלטה לאסיפה הכללית דרך שיטת “האיחוד למען השלום”. הפלסטינים כבר דווחו על רצונם לעקוף את הווטו האמריקני בעזרתו. השיטה עלולה לעבוד אם ארה”ב נותרת לבדה או כמעט לבדה במועצת הביטחון נגד ההחלטה. יש לציין שארה”ב עוד לא הצהירה שהיא תשתמש בווטו שלה!!
132 מדינות (מתוך 192!) כבר חתמו על הכרה בפלסטין בגבולות 67:
יותר משנה וחצי הפלסטינאים עובדים קשה מסביב לעולם ומשכנעים מדינה אחר מדינה להכיר בגבולות 67. מדינת ישראל לא ניסתה לעצור אותם ורק לפני מספר שבועות התחילו לקלוט בירושלים שהמדינה בצרות. הדבר המפתיע ביותר הוא שאפילו כיום, שר החוץ וסגנו יושבים בבית ולא מסתובבים מסביב לכל העולם כדי לנסות לשכנע עמים ומדינות. (האם יש לנו כמו לפוליטיקאים אחרים לחץ מצד הפרקליטות שמונע את המאמץ הדיפלומטי הדחוף הנדרש?).
סיבת הכישלון בעולם כולו: השליית השמאל מול שקרי “הימין”:
– בשמאל: מאמינים שמדינה פלסטינית היא דבר חיובי שקשור לשלום אפילו. במשך שנים שמעון פרס היה המתרים מספר 1 של הפלסטינים. הוא הצליח לזכות אותם בכמה מיליארדי דולרים. דרכו העולם השתכנע שמדינה פלסטינית לא יכולה להיות דבר כל כך רע לישראל. גם הם לא מוכנים למסירת גילה, תלפיות, רמת אשכול וחלק מכביש ירושלים-ת”א. אבל העולם לא מבין את הדקויות האלו.
– הליכוד: הרבה מאמינים שממשלת ישראל בראשות הליכוד מקיימות מו”מ עם האויב כדי למרוח אותו בסופו של דבר. הבעיה בשיטה היא שההכרה בזכות הפלסטינים בהצהרות גרמה לשכנע את העולם שהמדינה החדשה לא יכולה להזיק כ”כ לישראל. בנאום בר אילן יצר נתניהו את מדינת פלסטין…
בסופו של דבר: כל הפלגים בישראל “הסכימו” שהם מוכנים למדינה פלסטינית, אז למדינות העולם הדבר פשוט שכדאי לסייע בהקמתה.
המלכוד שממשיכה ליפול בו ממשלת ישראל:
נתניהו אומר: אנחנו מוכנים למדינה אבל עם הסדרי ביטחון, אנחנו זקוקים למשא ומתן. הפלסטינים, מצידם טוענים שנגמר שלב המו”מ. השמאל, בראשות שמעון פרס לוחצים על נתניהו להסכים לעוד וויתורים כדי לנטרל את היוזמה באו”ם. כדברי פרס “מי שלא רוצה שיכפו עליו תהליך, צריך ליזום תהליך בעצמו“. אז במילים אחרות כדי למנוע שיהרגו אותנו, יש להתאבד מרצון. נתניהו, שרגיל יותר להיכנע מלעמוד בלחצים, כנראה מוכן לתת עוד אדמות לפלסטינים תמורת… חזרה למשא ומתן! שם הם יוכלו לקבל עוד יותר. הפלסטינים בכל מקרה יכולים רק לנצח. או שהם יקבלו עכשיו וגם בספטמבר או שהם יקבלו רק בספטמבר.
הדרך היחידה לצאת מזה:
נגמר מסלול הזיגזג, שקרנו יותר מדי שרצינו להרוויח זמן. עכשיו יש להגיד את האמת: אנחנו לא רוצים מדינה פלסטינית. אתם הולכים לגזור דין מוות על ישראל. אתם הולכים להביא לטילים על ת”א, למרחץ דמים בכל מזרח התיכון. מדינת ישראל לא כבשה שום מדינה. היא כבשה חבלי ארץ שננטשו ע”י יושביהם. מדינת ישראל לא כבשה את פלסטין. פלסטין היא המצאה של 50 השנים האחרונות. עם ישראל בעל זיקה היסטורית ומדינית על האדמות האלו כבר 4000 שנה. זה לא יביא לשלום, זה יביא למלחמה. כולם ייפגעו כאן, לא רק היהודים, גם הפלסטינים. יש לזעוק את האמת הזאת עם תקציבי הסברה של מאות מיליוני ₪. בארץ ובעולם כולו. צריך להכריז בקול צלול מה האמת שלנו. להפיק סרטי הסברה לעולם כולו ובכל השפות. להזמין את כל ראשי ממשלות העולם לבקר בארץ ולחוש במציאות מקרוב ולא רק בתוך מפות. שום שקר אחר כבר לא יעבוד. כל דרך אחרת תביא לכישלון גדול בספטמבר ולמסלול התרסקות של המדינה.
