הטובים, הרעים… והממלכתיים

גם בחיים האמתיים, זה לא רק טובים ורעים… (תמונה וויקיפדיה)

שמעתי פעם ממו”ר הרב אליהו זייני שהאנשים היותר מסוכנים לחברה הישראלית הינם האנשים הטובים והנחמדים. אותם אנשים תמימים שאינם אוהבים את האלימות, את המאבקים, אותם אנשים שמחפשים את הטוב בכל מקום, ומוצאים אותו. אותם אנשים מלאי אהבת ישראל, וממלכתיות, עשויים להיות האנשים היותר מסוכנים במצבים מסוימים. תמיד אפשר יהיה להשתמש בתכונות האלו שלהם נגד כל דבר קדוש גם בעיניהם. כך עבדו בהצלחה רבה על הרבנים הממלכתיים בהתנתקות, כך פעלו בגין ואנשי משרד ראש ממשלה נגד אנשי מיגרון.

קודם כל להבהיר שיש הטוב ויש הרע.

יש קודם כל לפסול מספר תפיסות מוטעות של מוסר שהורסות את העולם כולו: גם הפוסט מודרניסטית שבה אין טוב ורע, גם את שיטת ה’ייןוהיאנג’ שלפיה, אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. (אין שום רע בלעשות מצווה למשל).

גם לא בגרסות היהודיות שלה, מהשבתאות, עד להבנה לא נכונה של דברי הרב קוק.

בתפיסה היהודית, אם זה נכון שלרע יש תפקיד בעולם (ה’ “בורא רע“), זה דווקא קודם כל לעורר את כוחות הטוב שבאדם כדי לסלק אותו (אורות, עמ’ נה), ואם אחרי כן, נותר עוד רע בעולם, זה בדיעבד, ולא אף פעם לכתחילה, שנמצא לו משמעות.

אדם שרואה רק את הטוב, עלול, אם הוא לא חונך בצורה נכונה (זה לרוב..) לא להיות מסוגל להילחם על האמת שלו. כך אמר הרב מרדכי אליהו זצ”ל: “הבעיה של הכיפות הסרוגות שהם לא יודעים להילחם על הערכים שלהם”. זו, בניגוד לשמאלנים, לחרדים, ולהבדיל לערבים. כל אחת מהקבוצות האחרות משוכנעת שהיא צודקת, והיא לא רואה את הטוב שבשניה, להיפך. רק את הרע, זה נותן לו כוחות להילחם בשלו. ובדרך כלל גם מצליח די טוב.

להפסיק להאשים את הבג”צ ואת השמאל, ללכת למקור

פעם בכמה שנים יש בחירות בישראל. שם בירושלים, יושבים האנשים שביכולתם לשנות כמעט כל דבר במדינה חוץ ממזג האוויר. הם יכולים לחוקק כל חוק שמשנה מחר בבוקר את סמכות בית המשפט העליון. הם יכולים לא לפחד מהתקשורת, הם יכולים לחזק או להחליש את האויב הערבי. הם יכולים לבנות ולהרוס, לעצור (בדרך כלל יהודים), ולשחרר (בדרך כלל מחבלים). לימין רוב מוחץ בכנסת, כך העם בחר. וזה לא ממש נראה בשטח.

מתוך המחנה הלאומי קמו יוזמות רבות להגדלת חוסן המדינה. כולן נבלמו ע”י ראש הממשלה. לעומת זאת הוא קידם יוזמות מפתיעות, את כולן ניתן להסביר:

–בשם הדמוקרטיה (פסילת חוקי מימון זר לעמותות)

–בשם הכבוד לבג”צ: (דחית 4 חוקים שונים להכשרת מגרון)

–בשם צה”ל: רדיפת אנשי הגבעות(אחרי האירוע בחטמ”ר אפרים)

–בשם שלמות הקואליציה (מעצרים מנהליים)

–בשם החוק: הרס מאחזים.

–בשם החמלה: אי הריסת כפרים ערביים בלתי חוקיים.

–בשם הצדק: חלוקת מאות אלפי דונמים בחינם לבדואים, מלכי ושודדי הדרום.

–בגלל הסכנה האיראנית:כל מה שנאשר, או כל מה שרוצים.

השלטון: לא רק כבוד אלא גם אחריות מוסרית

זו זכותם של אנשי הבג”צ להיות שמאלנים, להילחם נגד כל קודש ולאומיות בישראל, הרי מרשים להם. הממשלה, (גדעון סער למשל) נתנה להם את הרוב הדרוש לכך בוועדה למינוי שופטים.

זו זכותם של הארגונים הפרו-פלסטינאים לפעול בעוצמה נגד קיום המדינה היהודית. הרי החוק מרשה להם. צה”ל והמשטרה מגנים עליהם, בכל עימות נגדם.

אי אפשר לבוא בטענה לשמאלנים ולשונאי ישראל לרצות להרוס את הערכים הלאומיים והרוחניים בארץ, זה מה שהם מאמינים בו.

הממלכתיים שבליכוד וגם בהנהגה הרבנית, מהווים בדיוק לשון המאזניים המאפשר לשמאל לשלוט ללא הפרעה במדינה, למרות הבחירות.

ולכן, אפשר לבוא בטענה לאלו שבכוחם להילחם ולא עושים זאת. הם באמת מועלים בתפקידם, אמנם הם מאמינים בטוב. מה שבטוח, אין מקומם לא בכנסת ולא בממשלה.