הדרום הפרוע

תזכרו כמה יפה היה יכול להיות הנגב בלי ממלכת הפשיעה שלה...

תזכרו כמה יפה היה יכול להיות הנגב בלי ממלכת הפשיעה שבה (*)…

השבוע הטלוויזיה הישראלית חשפה שהחברה הלאומית לדרכים “מע”צ” משלמת דמי חסות לבדואים בנגב. הם משלמים ל”שומרים” במזומן, כמו שהם סוללים לכל מי שירצה כביש עד למכולת שלו או עד לבית שלו. הכל מתוך הכפרים הבלתי חוקיים שלהם, הכל על אדמת מדינה נגזלת, שאיש מעולם לא רכש. איפה נחישות שלטון החוק? איפה המשטרה? איפה הפרקליטות? איפה הממשלה? נראה שכאן הבעיה יותר שורשית מהנראה לעין.

 

לבדואים יש עצמאות בדרום

המשטרה לא מתעסקת עם הבדואים. היא מפחדת מהם. אלו זוכים למודיעין ושיתו”פ מתוך שורותיה. הם יודעים להרתיע כל פעולה משטרתית ע”י אלימות, פציעת שוטרים, טיפול משפטי בשוטרים אחר ביצוע פעולה. הם זוכים לסיוע צמוד של עמותות הקרן החדשה לישראל. כל מבצע אכיפה בכפר בדואי, דורש שבועיים עד חודש של הכנה, 1000 שוטרים, גם לא בטוח שזה יביא תוצאות.

לכן ויתרה ממשלת ישראל על דרום המדינה שלה. שם מותר לבדואים לבנות, לגנוב רכוש, להכניס ולשווק סמים עבור כל המדינה, ולגבות דמי חסות לכל מי שמתקרב לאזור.

צביעות המאבק ב”התנחלויות”

קיימת בשמאל טענה על חוקיות ההתיישבות ביו”ש. הם לא רוצים שמדינת ישראל תשתלט על שטח לא לה. כך הם טוענים. אכן, היה צפוי מצדם לגלות התנגדות לכיבוש הערבי והבדואי באותה נרחצות אם לא יותר, הרי בשטח “לגיטימי” עסקינן! לא. דווקא, אותם גורמים שנלחמים במתיישבים שם, מגינים על הכיבוש המוסלמי בתחומי הקו הירוק. למעשה לא מדובר במאבק על חוקיות או לגיטימיות, אלא במאבק על הלאומיות כולה. במדינת כל אזרחיה, הזר תמיד צודק, המיעוט תמיד ראוי לחמלה. ויותר מכל, בעל החוסן הלאומי, שנלחם על צביון היהודי של המדינה, יהפוך לאויב בכל מקום שהוא. הפרקליטות, בית המשפט, התקשורת, בחרו כבר את הצד שלהם. לאזרחי ישראל, לא נותר אלא להתבונן במסך הטלביזיה, איך המדינה שלהם הגיעה לשפל הזה.

המוסר מעל הכל

פעם יצאתי למילואים בצאלים, בסיס האימונים הגדול של צה”ל בדרום. ההוראות היו ברורות. אסור להשאיר כל תיק או ציוד אפילו לשנייה על הרצפה. בכל מקום הסתובבו בדואים על טרקטורונים, חיכו לרגע שבו ציוד נמצא על הרצפה כדי לגנוב אותו. למרות הערנות והפקודות, הצליח אחד מהם לגנוב אפוד מחייל עייף. אחד הקצינים שלף אז נשקו, ודרך אותו, הבדואי שחשש בכל זאת מירי הקצין, שחרר את הגניבה והתרחק (חזר מיד אח”כ). ברור, שבמקום שהצבא לא מאשר לירות (“כי זה לא מוסרי”), נגד גנבי אמצעי לחימה, אין לחברה או לצבא, דרך להתגונן מול אותה הפשיעה.

כל פושע שם, נתפס כאדם בודד, ולא כחלק מקבוצה ששמה למטרה את כיבוש המדינה. כל עוד שהמערכת הערכית במדינה לא מסוגלת לראות במאבקים בדרום ובצפון מאבקים לאומיים של כיבוש ממש, אין סיכוי לשיפור במצב.

המוסר וערכים הם חשובים למעשה מכל דבר אחר בחברה. לא רק בכלכלה, אלא גם בביטחון, בתשתיות, בבניה המדינה לדורות הבאים, נותר המוסר גורם מרכזי.

למדינה יש אמצעים: הוכיחו את זה במגרון.

כשהפרקליטות ובית המשפט רוצים לקדם אג’נדה פוליטית משלהם, אין להם בעיה של הוכחות, לגיטימיות, חוקיות, אמצעים, וכו’. הם פשוט מסמנים את המטרה, ומתקדמים לעברה. גם אם לא נרצה להתדרדר לרמה המוסרית שלהם, מדינה ריבונית יכולה לעשות הרבה נגד העבריינים שלה.  בעזרת חקיקה, אכיפה, ומאבק נחוש. אבל כפי שאמרנו, דווקא ממשלת ישראל (בעיקר הנוכחית), ניסתה דווקא לרצות את אותם עבריינים בדרום ע”י חלוקת קרקעות בחינם, במקום לראות בהם אויבים.

לכן הכל מתחיל ונגמר בערכים, בציונות ובמוסר בריא. בלי זה, גם ההצלחה הכלכלית של ההיי-טק הישראלי לא תספיק לרומם את המדינה למחוזות שהיא עוד צריכה להגיע אליהם.

(*) תמונה מתוך האתר WIKIPEDIA

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *